<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הרובע והנרבע — פי' רובע — בהמה זכר הבא על האשה, כדכתיב, "ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא י"ח, כ"ג), נרבע — בהמה שרבעה אדם.
<b>הערוך ערך רבעגג</b>
פרדלס. ס"א ברדלס — וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרדלס</b>
<h2>דף ב:</h2>
אין בי"ד שקול — מוסיפין עליהן עוד אחד, אין עושין בי"ד שקול לכתחילה — פי' כגון שנים אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב, כיון שאין מי שיכריע ביניהן נמצא הדבר שקול, וכן ד' וכן ו' אין עושין בי"ד זוגות אלא עד שיהא אחד מכריע שנאמ' "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב').
<b>הערוך ערך שקלגא</b>
עירוב פרשיות כתוב כאן — פי' אלו הלואות דכתיב בהו "אם כסף תלוה את עמי" (שמות כ"ב, כ"ד) כל מה שכתוב בפרש' ואלה המשפטים מעורבין הן, וכי כתיב "אלהים" (שם ז', ח') אכולהו כתיב ואפי' הודאות והלואות צריכין ג' מומחין.
<b>הערוך ערך ערבגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
אלא משום יושבי קרנות — פי' אנשי דלא עיילי לבי מדרשא אלא רגילין שיושבין בקרנות העיר ועוסקין בדברי שיחה, כי ההיא דפ' תפלת השחר (ברכות כ"ח ע"ב) דמצלי ר' נחוניא ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שעמלין בדברי שיחה. "ישיחו בי יושבי שער" (תהלים ס"ט, י"ג) תרג' ימללון עלי יתבי תרע בי קרנאתא. ועוד יש מהן בריש פרק סח ובע' פרצם.
<b>הערוך ערך קרןגג</b>
<h2>דף ד.</h2>
יש אם למקרא ויש אם למסורת — פי' אם למסורת דסוכה, רבנן סברי יש אם למסורת, וכיון שכתבו שנים חסרין ואחד מלא נצרך לדורשן בסכת — אחת, [בסכת — אחת], בסכות — שתים, נמצאו ארבעה, ור' שמעון סבר, יש אם למקרא, ונצרך לדרוש על פי הדבור הקרוי ונקרא — בסכות, בסכות, בסכות, ונמצאו שש... ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם, כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד.
<b>הערוך ערך אםגב</b>
<h2>דף ד:</h2>
טט בכתפי — שתים, פת — באפריקי שתים.
<b>הערוך ערך טטגא</b>
טט בגדפי — פתרון טט — שנים.
<b>הערוך ערך טפף</b>
פת באפריקי — שתים.
<b>הערוך ערך פת</b>
<h2>דף ה.</h2>
אנא נטל רשותא.
<b>הערוך ערך רשגד</b>
איבו וחנה ושילה ומרתה ור' חייא כולהו אחי הוו.
<b>הערוך ערך אבאגא</b>
<h2>דף ה:</h2>
תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי ביצים אין מכשירין — ולא פי' כי מי ביצים — החלמון שלהם הוא, והשומעין חשבו כי מי ביצים הן, כדכתיב "היגאה גמא בלא בצה" (איוב ח', י"א), וטעו נמי בהא דתנן מי קרמיון ומי פיגה פסולין לגבי חטאת מפני שהן מי ביצים (איני)
<b>ואינהו] סבר וכו'. [הערוך ערך בץגג</b>
מי קרמיון ומי פיגה — עיי' בע' בץ ובע' פגה. פ"א, קרמיון — נהר הוא בדרך דמשק והוא אמנה, פיגה — הוא "פרפר" (מ"ב ה', י"ב), מי ביצים — מלשון "בצותיו" (יחזקאל מ"ז, י"א), ירמוך — נהר הוא בדרך דמשק.
<b>הערוך ערך קרמיון</b>
מי קרמיון ומי פיגה — שם נהרות הם, דקאמר בר"פ המוכר את הספינה (ב"ב ע"ד ע"ב) מאי דכתיב "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" (תהלים כ"ד, ב') אלו ד' נהרות וז' ימים שמקיפין ארץ ישראל וכו' עיין בערך בץ.
<b>הערוך ערך פגה</b>
אבוה דהאי גברא גבה עינים הוה ונתן עיניו בגרושה וחללה — פ"א, בשרירות לבו היה הולך.
<b>הערוך ערך גבגח</b>
<h2>דף ו.</h2>
סוגיא דשמעתא כחד מינייהו — פי' הליכת שמעתא כחד מינייהו — כלומר מקשין ומפרקין אליבא דחד מינייהו, ואזל הוא ופסק דינא כאידך, דלא סוגיא דשמעתא כוותיה, היינו טעה בשיקול הדעת, ומה שעשה עשוי וישלם מביתו. "כולו שב במרוצתם" (ירמיה ח', ו') תרג' כולהון מסגן ברעות נפשהון.
<b>הערוך ערך סגגד</b>
<h2>דף ו:</h2>
יקוב הדין את ההר — כלומר אם יש דין לנקוב את ההר על כרחו יקבנו, אע"פ שדבר גדול הוא. פ"א, יפרוש הדיין את הדין כלומר יפסוק הדין בלא פשרה וההר הוא הדיין.
<b>הערוך ערך קבגב</b>
עד שלא יתגלה לך הריב.
<b>הערוך ערך גלע</b>
<h2>דף ז.</h2>
האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא — פי'... דברי ריבות, "מדנים ישלח" (משלי ו', י"ד) תרגימו תיגרי רמי, והתי"ו אינה יסוד ויש מהן בע' גר.
<b>הערוך ערך תגרגב</b>
האי תגרא דמי לצינורא דבידקא, כיון דרווח רווח — עיין בע' בדק. פי' מרזב של מים.
<b>הערוך ערך צנרגג</b>
האי תיגרא לא דמי, אלא לצינורא דבדקא כיון דרווח רווח — פי' נחל או אגם מים.
<b>הערוך ערך בדקגב</b>
אביי קשישא אמר, דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם — פי' נסרים של גשר העשוי מחדש אין אדם ממהר לעבור עליו אלא עקב בצד גודל, כיון דקם קם כיון שמתחיל להלך על הגשר מתחזק יותר ואין אדם מתפחד לעבור עליו.
<b>הערוך ערך גדגז</b>
טוביה לדשמע ואדיש, חלפא בישתא מאה מניה — פי' אשרי מי ששמע והחריש חלפו ועברו ממנו מאה רעות, כי השומע חרפתו ושותק או דברים קשים ונושא, הרעה עוברת ממנו, דכתיב "ולפני התגלע הריב נטוש" (משלי י"ז, י"ד) ואם מקנטר ומריב כפוטר מים הוא.
<b>הערוך ערך דשגא</b>
היא נימא ודיקולא שפיל — כבר פירשנו בע' דקל.
<b>הערוך ערך נםגב</b>
היא נימא ודיקולא שפיל — פי' היא ישינה וקלתה מהלכת על פני המים, כן היא כמו אשה עצלנית שישנה על שפת היאור וקלתה מצידה ובאו המים ושטפו את קלתה ונשאוה, והיא ישנה ואינה יודעת, ומקראו ברור "ובשפלות ידים ידלף הבית" (קהלת י', י"ח).
<b>הערוך ערך דקלגא</b>
ודיקולא שפיל — עיי' בע' דקל.
<b>הערוך ערך שפל</b>
גברא דרוחצני עלי, אדייה לגזיזיה וקם — פי' הרים כלי זיינו עלי.
<b>הערוך ערך גזגי</b>
כדהות רחימתין עזיזא — כבר פירשנו בע' ספסר.
<b>הערוך ערך עזגג</b>
כי הוה רחימתין עזיזא — אפותיא דספסירא שכיבן, ספר גאון — אפותיא דסיפא — פי' כשהיתה אהבתינו עזה, היינו שוכבין על סף השער ודיי לנו, עכשיו שאין אהבתינו עזה, מצע של ס' אמה אינו מספיק לנו. פ"א, ספסירא סייף וחרב.
<b>הערוך ערך ספסרגא</b>
<h2>דף ז:</h2>
אם ברור לך הדבר כבוקר — אמרהו — פי' אם ברור לך הדין כמו שברור לך הבוקר שהיא שעה אחת של יום בלא ספק. "אמר לחכמה אחותי את" (משלי ז', ד') אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה — פי' כאחותך שיצאת ממעי אמך שהיא אסורה לך — אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו.
<b>הערוך ערך ברגב</b>
י' שיושבין בדין, קולר תלוי בצואר כולן — "נתן בניו פליטים" (במדבר כ"א, כ"ט) תרג' ירוש' שלילין בקולריא. "ויתנוהו בסוגר" (יחזקאל י"ט, ט') תרג' ויהבוהו בקולרין.
<b>הערוך ערך קלרגד</b>
רב הונא בדינא מכניף י' רבנן... ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי, אמר, כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא — פי' חתיכה קטנה מן הקורה.
<b>הערוך ערך שבגד</b>
כי הוה חזי אמבוהא בתריה — פי' המון.
<b>הערוך ערך אמבוהא</b>
מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא, אמר הכי, "כי לא לעולם חוסן" וכו'.
<b>הערוך ערך כתף</b>
"ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (דברים א', ט"ז) א"ר יהודה, אפילו בין בית לעלייה — פי' צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העלייה על הבית כמה הוא, כדי שידין כמה יש לבעל העליה בתחתון, כמפורש בפ' הבית והעליה (ב"מ קי"ז ע"ב) ר' נתן אומר, בעל הקרקע נוטל ב' חלקים ובעל העליה נוטל שליש וכו'. קסבר כמה מפסדא עליה לבית-תילתא, תילתא בעי למשקל. ובין גרו, א"ר יהודה, בין תנור לכירים — פי' צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה, [והמחזיק בכירה אין לו לעשות] וכיוצא בדינין הללו, ולא יהיו בעיניו כבזויין מפני שהן בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון, אלא צריך להתעסק בכולן כמו שהן מפורשין בפ' לא יחפור.
<b>הערוך ערך בית עליה</b>
<h2>דף ח.</h2>
מפיקנא לך... מאונך — פי' אם אינך מקשיב לדברי אלא נתלה אתה... אנא משמתנא לך עד שתסיר דברי... ולא תהיה מטה אזניך לדבריו. פ"א, אני מיסרך שלא תזכיר שמו לעולם.
<b>הערוך ערך אןגב</b>
<h2>דף יא.</h2>
אמריא דעדקין וגוזליא רכיכין — "ומתו גדולים וקטנים" (ירמיה ט"ז, ו') תרג' וימותו רברבין ודעדקין.
<b>הערוך ערך דקגב</b>
<h2>דף יב.</h2>
זוג בא מרקת — פי' שני תלמידי חכמים באו מטבריא, כדאמרן במגילה (ו' ע"א) רקת זו טבריא, ותפשו נשר עיכבו המלך
<b>יש מי שאומר], כי נשר הוא המלך כדכתיב "הנשר הגדול" (יחזקאל י"ז, ג'), ויש אומרים, עיכבו המטר הנושר מן השמים, ובידו דברים הנעשים בלוז היא תכלת וציצית ובזכותם יצא לשלום, ועמוסי ירכי נחשון כלומר נשיאי בני דוד המתייחסים מזרע נחשון שהוא משבט יהודה [ובקשו לעבר ולהוסיף חודש על שנה זו] ולא הניחם אדומי זה [כלומר מנעם] שר אדום המושל עליהם [אבל] בעל אסופות הם החכמים כדכתיב "דברי חכמים כדרבונות" (קהלת י"ב, י"א) וגו'. בעלי אסופות (ביקשו לקבוע נציב אחד) [נאספו וקבעו להם נציב אחד] זה חודש העיבור, בירח שמת בו אהרן [הכהן] זה חודש אב. [הערוך ערך זגגב</b>
זוג בא מרקת ותפשו נשר — כבר פי' בע' זג.
<b>הערוך ערך נשרגא</b>
בקשו לקבוע נציב אחד — כבר פי' בע' זוג.
<b>הערוך ערך נציב</b>
<h2>דף יד.</h2>
אמר, לא זזו משם עד שנעצו בו ש' לונכיות של ברזל — פי' לשון לעז לנצא רומח.
<b>הערוך ערך לנך</b>
הוה משתקיד בר' יוחנן למסמכיה.
<b>הערוך ערך שקדגא</b>
לעולם הוי קבל וקיים — פי' קבל כמו חושך תרג' חושך —קבלא, כלומר שיהא ענו ויהא קיים.
<b>הערוך ערך קבלגב</b>
לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן.
<b>הערוך ערך כחלגא</b>
לא כחול ולא שרק ולא פירכס — פי' שרק בשי"ן צמר גפנים שצובעין אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שיתראו אדומות, ונקרא שרק מפני שדומה כמו שהוא טח, כי הטיח בל' ארמי משרק עיי' בע' כחל.
<b>הערוך ערך שרקגד</b>
לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין, ולא מן סרמיטין, ואמרי לה, לא מחמסין ולא מטרמסין — כתב גאון, דבר שהוא מכונה ועכשיו נתקלקל כפקעיות של מטה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית (סרמוסי)
<b>סרמיסי] זה פי' (סרמוסין) [סרמיסין]. (סרמוטין) [סרמיטין] — לשון סירמוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי. חמיסין — לשון חטיפה. טורמסין — בלעז עוגה שנטלוה מן העיסה ואפוה כשהיא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס, וכן הן אומרין, אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך, אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו, ולא מן שאין טעמיהן ברורין בכתב מסורמט, ולא מן שחוטפין את הדבר בחמיסין אלא מיושבין, ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומיפין אותן ומי שטעמיהן כטורמוס. פ"א סרמיסין — שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אחד, סרמיטין — ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין, חמיסין — ששונין חומשה של מסכתא, תרמיסין — ששונין שתי הלכות מהמסכתא. [הערוך ערך חמס</b>
לא מחמיסין ולא מטרמיסין — כבר פי' בע' חמס.
<b>הערוך ערך טרמיס</b>
<h2>דף יד:</h2>
ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר — קרוב לעיר מצוה לעסוק במדידה.
<b>הערוך ערך עלגז</b>
מצאן אבית פאגי והמרה עליהן — פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים.
<b>הערוך ערך בית פאגי</b>
חומת בית פאגי — שם מקום חוץ לירושלים. פ"א, בע' בית פאגי.
<b>הערוך ערך פגי</b>
אילימא לדבר הרשות, מי נפקי, "אל יחסר המזג" (שה"ש ז', ג') — כתיב פי' כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין, כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין, וכמה הן כ"ג כנגד סנהדרי קטנה, בילמדנו ריש כי תשא (תנחומא כי תשא סי' ב') אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ"ג — יוצא, ואם לאו — אינו יוצא.
<b>הערוך ערך מזג</b>
<h2>דף טז.</h2>
כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו — שבאותו הלילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה, וכך מנהגה לנשב בכל חצי הלילה, ותנא בר"ג דפרק הערל (יבמות ע"ב ע"א) כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה. איכא דאמרי, שהקב"ה מטייל בגן עדן עד חצי הלילה ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם, איכא דאמרי, בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית לפי שד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח מערבית מתחלת הלילה ועד חציה, ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית, ורוח מזרחית מתחלת היום ועד חציו, רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית, כדאמרינן בפ' לא יחפור (ב"ב כ"ה ע"א) אמר רב חנן בר אבא, ד' רוחות מנשבות בכל יום ויום וכו' והיה לדוד חלון פתוח (מרוח)
<b>לרוח] צפונית על מטתו וכיון שמגיע חצות לילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאיליו. [הערוך ערך כנור</b>
אין הבור מתמלא מחוליתו — פי' עפר שעל פי הבור, איכא דאמרי, מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר.
<b>הערוך ערך חליגא</b>
<h2>דף טז:</h2>
"ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב" (דה"י-א' כ"ז, ל"ד), אחיתופל — זה יועץ, וכן הוא אומר "ועצת אחיתופל" (ש"ב ט"ז, כ"ג) וגו', יהוידע בן בניהו — זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" (שם כ', כ"ג) — שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי, כרתי — שכורתין את דבריהן, פלתי — שמופלאין בדבריהן, ואביתר — אלו אורים ותומים, ולמה נקראו שמם אורים ותומים וכו' — תנו רבנן, כיצד שואלים באורים ותומים וכו' בסוף גמרא דבא לו כהן גדול (יומא ע"ג ע"א).
<b>הערוך ערך אחרגא</b>
אורים ותומים — כבר פירשנו בע' אחרי אחיתופל.
<b>הערוך ערך ארגא כרתי ופלתי</b>
<h2>דף יז:</h2>
למידין לפני חכמים — לוי מר'.
<b>הערוך ערך למדגא</b>
דנין לפני חכמים — שמעון בן עזאי, ושמעון בן זומא, חנן המצרי, וחנניה בן חכינאי וכו' דייני גולה — קרנא, דייני דא"י — רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא — רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא — רב אדא בר מניומי.
<b>הערוך ערך דןגא</b>
רבותינו שבבל — רב ושמואל, רבותינו שבא"י — ר' אבא.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
חריפי דפום בדיתא — עיפה ואבימי בני רחבה — "חרבות צורים" (יהושע ה', ב') תרג' איזמילוון חריפין, "אף תשיב צור חרבו" (תהלים פ"ט, מ"ד) תרגום ברם תתיב לאחורא חריפא סייפיה.
<b>הערוך ערך חרףגג</b>
אמוראי דפומבדיתא... אמוראי דנהרדעא — כולן מפורשין בספ"ק דסנהדרין. פי' אמוראי נקראין בעלי תלמוד שאחר רבי, חכמי המשנה שהיו קודם ר' שדברו במשנה נקראין תנאין ואותן שלאחריו נקראין אמוראין שהן בעלי מימרות.
<b>הערוך ערך אמרגו</b>
אמוראי דנהרדעא — רב חמא.
<b>הערוך ערך נהרדעא</b>
נהרבלאי מתנו — רמי בר ברוכי.
<b>הערוך ערך נהרבלאי</b>
ועשרה בטלנין של ביהכ"נ — פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי ציבור. ירוש' (מגילה פ"א ה"ו) י' בטלנין בכנסת ממלאכתן.
<b>הערוך ערך בטל</b>
<h2>דף יח.</h2>
כל העם אומר, אנו כפרתך.
<b>הערוך ערך כפרגו</b>
<h2>דף יח:</h2>
אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך ולא כ"ג בעיבור השנה, מלך — משום אפסניא, כ"ג — משום צינה — פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש, והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש, ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו, לפיכך דוחה את העיבור. כ"ג — אם יעשה מרחשון תשרי מתירא מן הצינה שתא בר ירחא אזיל ובמרחשון לעולם הצינה מצויה אע"פ שנקבע בשם תשרי. ובל"י קורין להוצאה אפסוניא.
<b>הערוך ערך אפסניא</b>
אי תור בצפר בתלג ימות — פי' אם השור בשחר בשלג ימות מרוב הקור, ובטיהרא — בחצי היום בצהרים, ידמוך — שישן בצל התאנה מרוב החמימות, ישלח משכיה — כלומר בכותל ומשפשף שמתחכך ומצער ליה החמימות עד שנמרט עורו — זהו אדר גמור. ואי לאו דאינו חם דכל היום הוה צינה — לית דין אדר וצריך לעבר אותה שנה.
<b>הערוך ערך תרגי</b>
<h2>דף יט.</h2>
סגן ומשוח שעבר — "ואת כהני המשנה" דיאשיהו (מ"ב כ"ג, ד') תרגומו סגן כהניא.
<b>הערוך ערך סגן</b>
אין עושין שורה פחותה מן עשרה ואין אבלים מן המנין.
<b>הערוך ערך שרגג</b>
והוא אומר להם, תתנחמו. אימת, אילימא כי מנחמו ליה לדידיה... נחש קא רמי להו — פי' שיהא להם צער ויהיו צריכין להתנחם, אלא כי מנחם איהו לדידיהו.
<b>הערוך ערך נחשגב</b>
<h2>דף כ.</h2>
מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטין שלו — "בית פרעה" (בראשית י"ב, ט"ו) תר"י פלטורין דפרעה וכן "הבא את האנשים הביתה" (בראשית מ"ג, ט"ז) פי' פלטין — פלציאה.
<b>הערוך ערך פלטגג</b>
דרגש — כבר פירשנו בע' גד. "על ראש המטה" (בראשית מ"ז, ל"א) תר"י דרגשא. "וישבת על מטה כבודה" (יחזקאל כ"ג, מ"א) תרג' ורמת דרגשין. ירוש' בברכות פ' מי שמתו (פ"ג ה"א) אי זו היא מטה, איזהו דרגש, אמר ר' ירמיה, כל שמסרגין את גופה זו היא מטה וכל שאין מסרגין את גופה זו דרגש, והתנן המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואם מסרג הוא על גופה לאיזה דבר הוא שפה, א"ר אלעזר, תפתר באילין ערסתא קסרייתא דאית להון נקבין.
<b>הערוך ערך דרגש</b>
מאי דרגש, אמר עולא, ערסא דגדא — פי' מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליו.
<b>הערוך ערך גדגא</b>
דרגש מתיר קרביטיו — פי' רצועותיו עיי' בע' גד.
<b>הערוך ערך קרבט</b>
כי אתא רבין אמר, אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי, מאי דרגש, — ערסא דצלא.
<b>הערוך ערך גלדגא</b>
<h2>דף כ:</h2>
שנקליטיה — פי' עמוד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין יתר ארוך מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל בלא גג.
<b>הערוך ערך נקלט</b>
"וזה היה חלקי מכל עמלי" (קהלת כ', י') רב ושמואל, חד אמר, מקלו, וחד אמר, קודו — פי' מקלו — מקלו שסומך עליו והולך ממקום למקום, קודו — קערה של חרס שאוכלים עליה בכל מקום שהולך כמו (סוטה ל"ב ע"ב) מקידה של חרש והוא מכלי גולה המפורשין בע' שטח.
<b>הערוך ערך קדגג</b>
<h2>דף כא.</h2>
שקלתה מיכל למטופרסא — פי' גבה דינו (ממנו)
<b>ממנה]. וי"א מטופרסיה — לשון ארמי הוא, ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד (חובתו) [חובתה]. [הערוך ערך מטפרסיה</b>
כלם מגדלי בלורית היו — פי' ציצית של שיער.
<b>הערוך ערך בלרגא</b>
אגרופן של בית דוד — פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות כדקאמרינן בעלי אגרופין וכתיב "ולהכות באגרוף רשע" (ישעיה נ"ח, ד').
<b>הערוך ערך אגרוף</b>
<h2>דף כא:</h2>
חולמתו — פי' חלים מחבר.
<b>הערוך ערך חלםגג</b>
"ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך" (מ"א א', ה') אמר רב יהודה, שביקש להולמו ולא הולמתו — פי' ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה ותתישב (חלל) העטרה של מלכות על ראשו, ולא הולמתו שזו עדות לבית דוד. ומפורש בע"ז בפ' כל הצלמים בגמ' ר' יוסי אומר, שוחק (ע"ז מ"ד ע"א) "ויתנו עליו את הנזר ואת העדות" (ד"ה-ב' כ"ג, י"א) נזר — כלילא, עדות — אמר רב יהודה אמר רב, עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות לא הולמתו.
<b>הערוך ערך הלם</b>
תנא, כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים — פי' שלא היה להם בשר כלל בכף רגליהם, שהיו חותכים אותו עד לעצם כדי שיהו יכולים לרוץ על הקוצים ועל הברקנים, ועל ידי סם היו חותכים הבשר ונוטלין מהן הטחול.
<b>הערוך ערך נטלגא</b>
אלא כדי ליתן אפסניא שלו — פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש... ובל"י קורין להוצאה אפסוניא.
<b>הערוך ערך אפסניא</b>
ר' יהודה רמי, כתיב "ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו" (מלכים-א' ה', ו'), וכתיב "ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות" (ד"ה-ב' ט', כ"ה), הא כיצד, אם ארבעים אלף אצטבלאות היו לו — כל אחת ואחת יש בה ארבעת אלפים סוסים, ואם ארבעת אלפים אצטבלאות היו לו —כל אחת ואחת יש בה ארבעים אלף סוסים — פי' שורות. פ"א — עיקר המלה אורוות סוסים הוא בל"י.
<b>הערוך ערך אצטבלא</b>
בתחלה נתנה התורה בכתב עברי ובלשון הקודש, וביררו להן ישראל כתב אשורי ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי, מאי הדיוטות, אמר רב חסדא, כותאי, מאי כתב עברי, — כתב ליבונאה.
<b>הערוך ערך כתב</b>
כתב ליבונאה — פירש"י אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ובמזוזות, ור"ת פי' שהוא כתב משונה ונקרא כן על שם מקום.
<b>הערוך ערך ליבונאה</b>
<h2>דף כב.</h2>
בכתב זה נתנה תורה וכו' עד למה שמה אשורית שמאושרת בכתבה.
<b>הערוך ערך אשרגד</b>
אלא כיון שחטאו נהפך להן לרעץ — פי' צער להיפך. ס"א לדעץ תרג' "ויצג" (בראשית ל', ל"ח) ודעץ. כלומר בקושי כמו דבר נעוץ — דעוץ.
<b>הערוך ערך רעץ</b>
ואין משתמשין בשרביטו — "כל אשר יעבר תחת השבט" (ויקרא כ"ז, ל"ב) תר"י תחות שרביטא. "וכי יכה איש את עבדו בשבט" (שמות כ"א, כ') תר"י בשרביטא.
<b>הערוך ערך שרבטגא</b>
חד סרי ולא גנב, נפשיה בשלמניה נקט — פי' אחד שתשש כחו ואין בו כח לגנוב אומר חזרתי בתשובה, כך אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש אשה מפני כך תאמר אסירת לי, ספר אחר. חסריה לגנבא נפשיה בשלמניה נקט — כלומר כשיש לגנב חסרון גניבה שאין לו מה לגנוב, אומר שלום לנפשו שלא יגנוב עוד, כך אתה זקנת וכו'.
<b>הערוך ערך סרגו</b>
<h2>דף כב:</h2>
אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו — פי' כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלא הותר שאפילו יבנה הבית אינו משמש עד שישב בבית דין של כהונה ויקבעוהו באיזה יום ישמש.
<b>הערוך ערך תקן</b>
אמר רמי בר חמא, דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין — "הסירי את יינך מעליך" (ש"א א', י"ד) תרג' הלא תפיגי ית חמרך מיניך. "וריחו לא נמר" (ירמיה מ"ח, י"א) תרג' וריחיה לא פג.
<b>הערוך ערך פגגא</b>
ת"ר, "בן נכר" (יחזקאל מ"ד, ט') יכול בן נכר ממש, ת"ל, "ערל לב", א"כ מה ת"ל בן נכר, בן שנתנכרו מעשיו לשמים — פי' היינו משומד. אין לי אלא ערל לב, ערל בשר מניין, ת"ל, "ערל בשר" — פי' היינו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, וצריכא, דאי כתב רחמנא בן נכר משום דאין לבו לשמים, אבל ערל בשר משום דלבו לשמים אימא לא, ואי כתב רחמנא ערל בשר משום דמאיס, אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא, צריכא. "ערל לב וערל בשר" — תרג' רשיעי לבא וערלי בישרא.
<b>הערוך ערך ערל</b>
אמר רב יהודה, תספורתא יחידתא. היכי דמי, אמר רבא, ראשו של זה בצד עיקרו של זה — פי' שתהיה הראש מכוסה בשיער כיצד, — ראש זה השיער מגיע בעיקר השיער שלמעלה הימנו.
<b>הערוך ערך לוליינית</b>
<h2>דף כג.</h2>
כדאמר רבי יוחנן, בערכאות שבסוריה — פי' שאינן מומחין.
<b>הערוך ערך ערך</b>
<h2>דף כד.</h2>
"ולאחר קראתי חובלים" (זכריה י"א, ז') אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלין זה לזה.
<b>הערוך ערך חבלגא</b>
"אלה שני בני היצהר" (זכריה ד', י"ד) — אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן.
<b>הערוך ערך יצהר</b>
בבל — בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד.
<b>הערוך ערך בבל</b>
<h2>דף כה.</h2>
מאי מפריחי יונים, הכי תרגומ', אי תקדמה יונך ליון. חמא בריה דר' הושעי' אמר, ארא — פי' רה"ג, ארא ברי"ש, ופי' ארא — שבשא, מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ומפתגמין ומציבין בהם יונים שבשא שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם ויהיו כגזלנים, ואעפ"כ מן האויר הן נוטלין, אלא שנאסר לעשות כך מפני דרכי שלום. ובלע"ז קורין למטעה אראטורי.
<b>הערוך ערך אראגא</b>
<h2>דף כה:</h2>
בנקישא תליא מלתא — פי' שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון, אמר, אנא ידענא למינקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו בזו אימא גמר ומקני, קמ"ל.
<b>הערוך ערך קשגא</b>
כגון המשחק בפספסין. מאמתי חזרתן, — משישברו את פסיפסיהן — פי' לוחות מצויירין ששוחקין עליהן.
<b>הערוך ערך פספסגב</b>
אילו שממרין את היונים — פי' מל' מורה כלומר מלמדין אותן לפרוח להקדים ליונים אחרים.
<b>הערוך ערך מרגד</b>
אימתי חזרתם, — משישברו את פיגמן — והן כלים שצדים בהם.
<b>הערוך ערך פגםגב</b>
והחמסנין, מעיקרא סבור דמי קא יהיבי, כיון (דחזן)
<b>דחזו] דקא חטפי ושקלי בעל כרחייהו — גזרו בהו. [הערוך ערך חמס</b>
הרועין והגבאין והמוכסין — אמר גאון ז"ל, הני מוכסין לאו משום דשקלי טפי ממאי דקייץ להו פסלינהו רבנן, דאי הכי היינו גבאין, אלא בזמן שהמלך מטיל מס לגבותו מן היהודים מכל אחד לפי ממונו, והני מוכסין המעריכין נושאין פנים למקצתן ומקילין, ולאחרים מכבידין יותר מן הראוי — נמצאו גזלנים.
<b>הערוך ערך מכסגא</b>
ריש נהרא אתי למתא.
<b>הערוך ערך רשגב</b>
<h2>דף כו.</h2>
פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא — פי' ארנונא ארוחת דורון לשלטון העובר ממדינה למדינה נותנין לו כל עיר שעובר בה ארוחה ופי' מלשון "ויבא הלך" (שמואל-ב' י"ב, ד').
<b>הערוך ערך ארנון</b>
יכול לומר אגיסטון אני לתוכה — פי' אגיסטון — אנגריא. פ"א, אריסה, אמר להן, כהן וחריש, כלומר כמדומה אני שזה החורש כהן הוא, כי הכהנים חשודין על השביעית. א"ל, יכול לומר אגיסטון אני בתוכה, כלומר שדה של גוי ואני אריס בתוכה.
<b>הערוך ערך אגיסטון</b>
אמר ר' יוחנן, דא עקא — תרג' צרה.
<b>הערוך ערך עק</b>
<h2>דף כו:</h2>
אמר עולא, מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה — פי' מחשבה שאדם מחשב מכל דבר מועלת לבטל תורתו אפילו אם מחשב כל זה אני שונה היום שנאמר "מפר מחשבות ערומים" (איוב ה', י"ב).
<b>הערוך ערך מעלגג</b>
אוכלי דבר אחר — פסולין לעדות — פי' אוכלי צדקה מן הגוי.
<b>הערוך ערך דברגא</b>
ואמר רב נחמן, החשוד על העריות — כשר לעדות, אמר ליה רב ששת, עני מרי, ארבעין בכתפיה וכשר — פי' עני אדוני הוא חייב מלקות אע"ג דלא ידעינן אי בעל ודאי נקטינן מלקין על לא טובה השמועה.
<b>הערוך ערך עןגא</b>
חד גנב הזמת. ס"א, כפא ופסליה — פי' הזמת היינו כפא והיא אלומא של שבלים ובלש' ערבי הזמת.
<b>הערוך ערך הזמת</b>
חד גנב כפא ופסליה — פי' אלומה קטנה כמו אבני דאכפי והן אבנים המוכנים לתת על האלומות. ס"א, הזמת וכבר פירשנו בע' הזם.
<b>הערוך ערך כףגג</b>
חד גנב קיבורא ופסליה — פי' סנסני תמרה שהן מכבדות של תמרה.
<b>הערוך ערך קברגד</b>
<h2>דף כז.</h2>
משומד אוכל נבלות לתיאבון.
<b>הערוך ערך משמד</b>
אל תשת חמס עד — אלו הגזלנין, מלוי ברבית, ומועלין בשבועות.
<b>הערוך ערך חמס</b>
א"ל ריש גלותא לרב אחא בר יעקב, פוק עיין אי ודאי קטיל לכהייה — פי' יכו אותו בממונו, וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו, ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו, ויש מפרשים מלש' "ותכהין עיניו מראות" (בראשית כ"ז, א').
<b>הערוך ערך כהגד</b>
חד אמר, קמאי דידי גנב כפא דחושלא.
<b>הערוך ערך חשלגא</b>
חד אמר, קמי דידי גנב כפא דחושלא, וחד אמר, קמי דידי גנב קתא דבורטיא — פי' מקדח, וי"א, רומח.
<b>הערוך ערך ברטיא</b>
<h2>דף כח:</h2>
אמר רב חסדא, אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כי אובלא לדנא — פי' אובלא — כסוי החביות שאין בהן דיבוק אלא הנחה בלבד.
<b>הערוך ערך אבלא</b>
<h2>דף כט.</h2>
קירא — פי' שעוה.
<b>הערוך ערך קירגב</b>
<h2>דף כט:</h2>
הכי אמרינן משמיה דרבא, כל מילי דכדי לא דכירי אנשי — פי' שיטפא בעלמא.
<b>הערוך ערך כדי</b>
ההוא דהוו קרי ליה קב רשו — כלומר יש לו חובות מלא קב.
<b>הערוך ערך קבגא</b>
אדם עשוי שלא להשביע את עצמו — פי' שלא להראות את עצמו עשיר בפני אחרים.
<b>הערוך ערך שבעגג</b>
ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי — כלומר כעכבר זה שגורר דינרין וכל מה שמוצא מכניס בחורות ושוכב עליהן, כך זה עצרן אינו נותן מכל נכסיו כלום לעניים.
<b>הערוך ערך עכברגב</b>
<h2>דף ל:</h2>
והא תני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי קרנא — פי' מסכתא דנזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה. קרנא — שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזלות (כתובות ק"ה ע"א) קרנא שקיל אסתירא ממר ואסתירא ממר.
<b>הערוך ערך זקגה</b>
זה שמיעא ליה עליוויכו דשדיתו דקלי וזקיפו להו ס"א, רמיתו דקלי — כלומר בעלי קושיות ותירוצים אתם.
<b>הערוך ערך שדגא</b>
אמר רבא, מסתברא מילתא דרב יהודה באחד אומר בארנקי שחורה — פי' בא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר, מסתברא מילתיה בשמכחישין זה לזה עדותן עדות, בזמן שאחד אמר בארנקי שחורה הלוהו מנה, ואחד אמר לא אלא בארנקי לבנה הלוהו, אבל במנה — שניהן שוין, אבל אם נחלקו במנה עצמו, זה אומר במנה לבן הלוהו, וזה אומר במנה שחור הלוהו, כלומר ישן — אין מצטרפין. ואקשינן עליה דרבא, והכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני נפשות לא מצטרפין, והאמר רב חסדא, אחד אמר כלים שחורים וא' אמר כלים לבנים הרי זה נכון, פ"א, זה אומר מנה שהלוהו בארנקי שחורה היה מונח וא' אמר בלבנה, כיון דלאו גוף מעשה ההלואה הוא, לא מסקי אדעתייהו אלא באומדן דעתא קאמרי, הלכך מצטרפי, אבל אם מכחיש במנה עצמה לא מצטרפי, דכל גוף מעשה מידכר דכירי אינשי ושקרי נינהו, א' אומר כלים שחורים וא' אומר כלים לבנים הרי זה נכון, אלמא דעדות דומיא דארנקי שחורה בדיני נפשות — כשר.
<b>הערוך ערך ארנקי</b>
אחד אמר בסייף הרגו, ואחד אמר בארירן הרגו — פי' כעין איזמל. וי"א, כמין גרזן.
<b>הערוך ערך אררן</b>
<h2>דף לא.</h2>
זה אומר בדייטי העליונה ואחד אומר בדייטי התחתונה. אמר ר' חנינא, מעשה בא לפני ר' וצירף עדותן — פי' עלייה.
<b>הערוך ערך דייט</b>
<h2>דף לא:</h2>
זה סימפון שיש עליו עדים — יתקיימו בחותמיו — פי' שובר או תנאי.
<b>הערוך ערך סמפוןגא</b>
לדזיו ליה כבר ביתיה, שלם — פי' לדזיו ליה כמשה רבינו, דכתיב ביה "כי קרן עור פניו" (שמות ל"ד, ל"ה), וכתיב ביה "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב, ח'). וי"א, בן בתיה בת פרעה מפני שגדלתו. ירמיה אחי העביר עלי את הדרך — פי' שהעביר עלי דרך בני אדם וחבל בי הכה ופצע שהן דיני קנסות. פ"א, בערך דרך.
<b>הערוך ערך זיו</b>
ירמיה אחי העביר עלי את הדרך — פי' שסרסו והעביר ממנו דרך תשמיש כדכתיב "דרך גבר בעלמה" (משלי ל', י"ט).
<b>הערוך ערך דרךגא</b>
<h2>דף לב:</h2>
אור נר בברור חיל — משתה שם — פי' בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעה, וכל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה, וקול רחים — מילה שם בחצר והכל נכנסין, ובפ"ק דכתובות בירושלמי (ה"ה) יש להיפך אור נר בברור חיל — שבוע בן קול רחים בבורני — משתה שם.
<b>הערוך ערך ארגא</b>
ברור חיל — כבר פירשנו בע' אר.
<b>הערוך ערך ברור חיל</b>
"צדק צדק תרדף" — הלך אחר בי"ד יפה, אחר ר' יהודה בן בתירה לנציבין — "חרן וכנה ועדן" (יחזקאל כ"ז, כ"ג) תרג' חרן ונציבין וחדייב, וכן תר"י "ואכד וכלנה" (בראשית י', י') וכן בב"ר (פל"ז) אכד — נציבין.
<b>הערוך ערך נציבין</b>
<h2>דף לג.</h2>
אטו אנן קטלי קני באגמא אנן — כלומר חוטבי עצים אנו.
<b>הערוך ערך קטלגא</b>
מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים וכו' עד אמר ר"ט, הלכה חמורך טרפון — כלומר הפסדת חמורך שתפרע [לו] חמורך תחת פרתו שהפסדתו.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
<h2>דף לג:</h2>
טעה בנואף ונואפת מהו, א"ל, אדמוקדך יקיד, קוץ קרך וצלי — פי' כגון שאמרו על הנואף החמירה תורה שנאמר "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך" (ויקרא י"ח, כ'), לנואפת לא הזהירה מהו, אמר ליה, אדמוקדך יקיד קוץ קרך וצלי — עד שהאש יוקדת לצליית קרי, ראה כמו שצולין אותן ורוץ חתוך צלה גם אתה, כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצלייתם רוץ ראה ולמד, כך אינו יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ', י') ילך וילמד.
<b>הערוך ערך קדגב</b>
<h2>דף לה.</h2>
"קח את כל ראשי העם והוקע אותם" (במדבר כ"ה, ד') אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו, אמר רב יהודה אמר רב, א"ל הקב"ה למשה, חלק להן בתי דינין. מ"ט, אילימא שאין דנין שנים ביום אחד, והאמר רב חסדא, לא שנו אלא בשתי מיתות, אבל במיתה אחת — דנין, אלא כדי שישוב חרון אף מישראל.
<b>הערוך ערך ראש</b>
<h2>דף לז:</h2>
שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי — פי' אסכרה. "ותבחר מחנק נפשי" (איוב ז', ט"ו) תרגומו ובחרת סרנוכא נפשי.
<b>הערוך ערך סרנך</b>
גמל האוחר בין הגמלים — פי' האוחר נוחר בנשיכה והורג. וי"מ, ענין מחרחר ריב. ויש ששונין, גמל היחיד בין הגמלים.
<b>הערוך ערך אוחר</b>
"ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו" ( ד"ה-א' ג', י"ז), אסיר — שעברתו אמו בבית האסורין, שאלתיאל — ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין, גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא מתעברת מעומד. דבר אחר, [שאלתיאל] — שנשאל אל באלתו, זרובבל — שנזרע בבבל, ומה שמו, — נחמיה בן חכליה שמו — ולמה נשאל אל באלתו ומחל לו על כל עונותיו, מפורש בויק"ר בס"פ זאת תהיה (פי"ט).
<b>הערוך ערך אסרגב</b>
<h2>דף לח.</h2>
כתיב "על גפי" (משלי ט', ג') וכתיב "על כסא" (שם ט', י"ד), בתחלה — על גפי, ובסוף כשחטאו — על כסא — דהיינו מקום נמוך. פ"א, בתחלה על גפי מרומי קרת, כדכתיב "אם בגפו יבא" (שמות כ"א, ג') שהוא יחידי, ולבסוף על כסא כשהכניסו לחופה עם חוה.
<b>הערוך ערך גףגח</b>
<h2>דף לח:</h2>
אגמא דיוקרא — לפי שהעגביות שם הנקבים שמוציאין המיאוס, לפיכך בראן מאגמא דיוקרא שאינו מקום יפה, וראשו שהוא מלך מארץ ישראל שהיא משובחת.
<b>הערוך ערך אגמא דיוקרא</b>
שרפרף להדום רגליו — פי' ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא.
<b>הערוך ערך שרפרף</b>
הימנותא בידך דאפילו בפרוונקי נמי לא קבליניה — פי' פרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו.
<b>הערוך ערך פרוונקא</b>
ש' משלות שועלים היו לו לר"מ, ואנו לא באו לידינו, אלא אבות אכלו בסר, ואמרי לה, מאזני צדק.
<b>הערוך ערך משלגב</b>
<h2>דף לט.</h2>
תנו לי דוכוס אחד — פי' שר.
<b>הערוך ערך דכוס</b>
זיל מני ככיך ושיניך כמה הוו — פי' זה המכתש שבפה הנקרא בלשון ישמעאל אלצרם ואל טואחן כדכתיב "ובטלו הטוחנות" (קהלת י"ב, ג'). "אשא בשרי בשני" (איוב י"ג, י"ד) תרגומו אטול בשרי בככאי.
<b>הערוך ערך ככאגב</b>
א"ל ההוא אמגושא לאמימר, מפלגך ולעילא דהורמיז — פי' הורמיז ברא הפה המכניס הטעמים היפים והמשקין הנקיים וכיוצא בהן, ואהורמין ברא למטה הנקבין המשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן.
<b>הערוך ערך הרמיז</b>
גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל "שכב על צדך השמאלי" (יחזקאל ד', ד') "ושכבת על צדך הימני" (שם פסוק ז') — תר"י "צחקה שרה" (בראשית י"ח, י"ג) גחכת שרה, "ויהי כמצחק" (שם י"ט, י"ד) והוה כמגחך.
<b>הערוך ערך גחך</b>
<h2>דף לט:</h2>
"והזנות רחצו" (מ"א כ"ב, ל"ח) אמר ר' אלעזר, למרק שני חזיונות, א' של מיכיהו, שאמר "אם שוב תשוב בשלום" (שם כ"ב, כ"ח) וגו', וא' של אליהו, שאמר "אשר לקקו הכלבים" (שם כ"א, י"ט). רבא אמר, זונות ממש וכו'. "ואיש משך בקשת לתמו" (שם כ"ב, ל"ד) מהפכין טעמן, ר' אלעזר אמר, לפי תומו. רבא אמר, לתמם שני חזיונות.
<b>הערוך ערך זןגד</b>
<h2>דף מ.</h2>
מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים — פי' כמין זנב יש לתאנה שבו היא תלויה באילן ונקרא עוקץ.
<b>הערוך ערך עקץגא</b>
היו בודקין אותו בשבע חקירות. מנא הני מילי דבעינן שבע חקירות — פירוש מנה הכתוב ז' מדות, ודרשת א', וחקרת ב', ושאלת ג', והוגד לך ד', ושמעת ה', ודרשת ו', ודרשו השופטים [היטב] ז', ומקשינן כי ז' אלו בג' פרשיות, ג' בעיר הנדחת, וג' בע"ז, וא' בעדים זוממין, ולמה לא תאמר כל פרשה יש לה חקירות במנין מה שכתוב בה, שהרי היה לו לכותבן כולן באחת, ומפרקינן, כיון דדמיין להדדי מהדדי ילפן, לפיכך כתב בכל אחת מקצת, ואקשינן נמי הא לא דמיין להדדי אלא כל אחת לחוקיה, (סימן, פלט, סייף, והתראה), והיאך תאמר ילפן מהדדי, ופרקינן, בהיטב — היטב בגזרה שוה דדמיין להדדי ילפינן מהדדי. בדיקות — במה הרגו, בסייף הרגו או בארירן הרגו. מאי שנא חקירות ומ"ש בדיקות, בחקירות אמר אחד איני יודע — עדותן בטילה... בדיקות אמר אחד מהן איני יודע — עדותן קיימת, פי' חקירות — כי אמרי ליה באי זה יום, וקאמר איני יודע — עדותן בטילה, דאיכא למימר להכי אמר איני יודע דשקרי נינהו ומסתפי דלא ליתו סהדי ומזימי להו, ואמרי והלא ביום פלוני עמנו הייתם, והשתא הואיל דאמרי איני יודע במאי מצי אינש להזימן, הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, הלכך לא הויא עדות. בדיקות — כי אמר אחד איני יודע להכי — עדותן קיימת, דהוה לה עדות שאתה יכול להזימה, דאע"ג דאמרי אין אנו יודעין אם בסייף הרגו אם בארירן הרגו, מ"מ מסהדי יום קטלא, ואכתי מצו סהדי למימר להו ביום פלוני עמנו הייתם, הלכך הויא עדות שאתה יכול להזימה ועדותן קיימת.
<b>הערוך ערך חקר</b>
<h2>דף מ:</h2>
מגדף בה ר' אבהו, ואימא לאתויי ח' חקירות — פי' רב שרירא גאון מגדף מראה תימה גדול בידו כאדם שגודף מן הקערה.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
<h2>דף מא.</h2>
חבר אינו צריך התראה — פי' מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג, אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו, וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
<h2>דף מא:</h2>
מנזיותיה דמר לא אמרינן ביה ולא חדא — פי' מגערתו.
<b>הערוך ערך נזה</b>
<h2>דף מב.</h2>
ברכת לבנה בא"י... אשר במאמרו ברא שחקים וכו'.
<b>הערוך ערך ברךגא</b>
בגולהא הוה קאי וזהרורא הוא דחזא.
<b>הערוך ערך זהרגב</b>
אומרין בדיני נפשות נזדקן הדין, אילימא קש דינא, אלמא קש דינא — כלומר כחש כמו זקן, נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דיי, כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו, אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרין כך בדיני נפשות, אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין, — חכם דינא — כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר כאור, כדכתיב "בישישים חכמה" (איוב י"ב, י"ב).
<b>הערוך ערך זקן</b>
קש דינא — פי' בע' זקן.
<b>הערוך ערך קשגד</b>
<h2>דף מב:</h2>
מפרים הנשרפים הוה ליה למילף, שכן הוציא אל מחוץ למחנה מכשיר ומכפר — פי' נסקלין הוי הכשר מצוה, ודין הוא שמקיים בו מצות "ובערת הרע מקרבך" (דברים י"ג, ו') ומכפר — דמיתתו מכפרת לו, כדכתיב "ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו" (במדבר ל"ה, ל"ג), ופרים הוה הכשר מצוה ודין הוא שיהו נשרפין ומכפר דאתו לכפרה, אבל שוחט בחוץ אינו מכשיר ומכפר, אלא עובר עבירה הוא. פי' אחר, פר כהן משיח הוא הנשרף וכשחטא כהן משיח — אסור לו להקריב קרבן על אחרים עד שיקריב קרבנו קודם ויוכשר, הלא תראה ביוהכ"פ מקריב חטאתו ואח"כ חטאת העם, הלכך פר כהן משיח מכשיר ומכפר עליו, ומקלל מיתתו מכפרת עליו ומכשירו. ויש אומרים, סמיכה ומכשירי מצוה ובמקלל כתיב "וסמכו כל השומעים" (ויקרא כ"ד, י"ד), ובפר העדה — סמיכה.
<b>הערוך ערך כשרגא</b>
<h2>דף מג.</h2>
היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה ביין, שתיטרף דעתו עליו — פי' גרגרים של לבונה.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
נשים יקרות בירושלים היו מתנדבות ומביאות הלבונה שמשקין ליוצא ליהרג כדי שתטרף דעתו — פי' נשים יקרות תרג' כבוד — יקר.
<b>הערוך ערך יקרגא</b>
בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום וכו' עד שאני ישו הנוצרי דקרוב למלכות הוה — פי' היה ידוע למלך שהיה באותה שעה. אית דאמרי, קרוב לינאי המלך ממש הוה.
<b>הערוך ערך קרבגב</b>
<h2>דף מג:</h2>
וכי דלטור אני — פי' רכיל בל"י ובלשון לעז "חנף יבוא" (איוב י"ג, ט"ז) דילטור ייעול.
<b>הערוך ערך דלטור</b>
למה נקוד על "לנו ולבנינו" ועל ע' שב"עד", מלמד שלא ענש הכתוב עד שעברו את הירדן, דברי ר' יהודה, א"ל ר' נחמיה, וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם, והלא כבר נאמר "עד עולם", אלא כשם שלא ענש על הנסתרות — כך לא ענש על עונשין שבגלוי.
<b>הערוך ערך נקדגג</b>
<h2>דף מד.</h2>
אסא ביני חילפי אסא שמה ואסא קרו לה — פי' מיני קמשונים.
<b>הערוך ערך חלףגג</b>
"וארא בשלל אדרת שנער" (יהושע ז', כ"א) ר' אסי אמר, אסטלא דמילתא י"ס שכתוב בהן אצטלא.
<b>הערוך ערך אסטלית</b>
סרבלא צריפא — בע' צרף.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
אדרת שנער — שמואל אמר, סרבלא צריפא — בע' צרף.
<b>הערוך ערך סרבל</b>
אדרת שנער — שמואל אמר, סרבלא צריפא — פי' ר"ח ז"ל טלית נקי לבן, כדמתרגמינן "ותרבי לך בורית" (ירמיה ב', כ"ב) ותסגי לך צריפתא.
<b>הערוך ערך צרףגו</b>
<h2>דף מד:</h2>
אמש בטלתם תמיד של בין הערבים — פי' שלא הקים המשכן אותו הלילה, ולא הקריבו תמיד ונאסרו ישראל אותו הלילה בתשמיש המטה, דגמירי (עירובין ס"ג ע"ב) דכל זמן שארון ושכינה שרויין חוץ ממקומן פי' חוץ ממשכן, ישראל אסורין בתשמיש המטה.
<b>הערוך ערך אמש</b>
ג' שמות יש לו, פסקון — שפוסק דברים כלפי למעלה, אטמון — שאוטם עונותיהן של ישראל, סגרון — כיון שסוגר שוב אינו פותח — "והיה בכזיב בלדתה אותו" (בראשית ל"ח, ה') תרג' ירו' והוה דפסקת מן דילידת.
<b>הערוך ערך פסק</b>
וחד אמר זמרי שמו, ולמה נקרא שמו עכן — שעיכן עוונותיהן של ישראל — כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא.
<b>הערוך ערך עכן</b>
וכההוא מעשה דבעיא מוכסא — ובירושלמי בגמרא (פ"ו ה"ו) אמר להן ר' אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון.
<b>הערוך ערך בעיא</b>
<h2>דף מה.</h2>
ברור לו מיתה יפה — כבר פירשנו בע' בז.
<b>הערוך ערך ברגב</b>
בזיונא דידיה עדיף טפי מצערא דגופא — פי' ר' יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה, כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו, הלכך בוררין לה הטוב בעיניה והיינו להסקל ערומה, ורבנן סברי צערא דגופא עדיף טפי לה מבזיונא, הלכך סוקלין אותה בבגדיה.
<b>הערוך ערך בזגב</b>
<h2>דף מה:</h2>
כי היכי דתיתי מרזיא — פי' בכח.
<b>הערוך ערך רזגא</b>
והתניא אין נקברין עמו, אמר רב פפא, מאי עמו — בתפוסתו — פי' בארבע אמות דיליה כדגרסינן (ברכות י"ח ע"א) תופס ד' אמות דיליה.
<b>הערוך ערך תפס</b>
עדים גדמין.
<b>הערוך ערך גידם</b>
רבנן דרשי כללי ופרטי, "והומת ותלית אותו על עץ" (דברים כ"א, כ"ב) — כלל, ופסוק של אחריו (שם כ"ג) פרט — "כי קללת אלהים תלוי".
<b>הערוך ערך כלגא</b>
<h2>דף מו.</h2>
אמר ר"מ, בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי. גמרא, מאי משמעה, אמר אביי, כמאן דאמר קל לית — כלומר שאין בו קלות בכאב, ודחה רבא ואמר, מי שאין בו קלות, כובד יש בו, כבד עלי ראשי מבעי ליה, אלא אמר רבא, כמאן דאמר קליל לי עלמא ופי' תששה הרוח ונעשית [קלה] ומעוטה, כלומר רוח של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים.
<b>הערוך ערך קלגא</b>
<h2>דף מו:</h2>
איבעי ליה למימר כי קבור, הוה אמר ליה דעבד ארגז וקבריה ביה — אבל קבורה בקרקע לא חזינן, ורב האי גאון היה שונה ארזג ופי' רב חמא סבר כי לא למצוה נאמר דבר זה אלא לעשות על ההרוג סימן ארזג עראי ולא קבע. ופי' ארזג כמו ארגז כמו כסוי שמכסין אותו אבל עפר אין במקרא זה.
<b>הערוך ערך ארגז</b>
<h2>דף מח.</h2>
כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר — טהור מן המדרס — פי' בגד שמשימה על ראשה.
<b>הערוך ערך כפהגב</b>
ת"ש, נפש שבנאו לשום חי — מותר בהנאה, הוסיף בו דימוס אחד לשם מת — אסור [בהנאה] — פי' נדבך.
<b>הערוך ערך דמוסגא</b>
<h2>דף מח:</h2>
כגון שכבי דהרפניא — פי' בהרפניא מלינין את המת ותכריכיהן עבין וקלין ביום ובלילה אורגין לו בגד ומשלימין.
<b>הערוך ערך שכבגג</b>
"מחזיק בפלך" (ש"ב ג', כ"ט) מאסא, דכתיב "רק לעת זקנתו חלה את רגליו" (מ"א ט"ו, כ"ג) אמר רב יהודה אמר רב, שאחזתו פודגרא — לשון לעז ממש פודגרא.
<b>הערוך ערך פלךגג, פדגרא</b>
<h2>דף מט.</h2>
"ואחרי אבשלום לא נטה" (מ"א ב', כ"ח) מאי טעמא, אמר רבי אלעזר, עדיין לחלוחית של בית דוד קיימת — כלומר עדיין היה דוד בליחותו וכוחו.
<b>הערוך ערך לחגא</b>
עדיין אסטגנינות של דוד עומדת — פי' ענין מזל הן.
<b>הערוך ערך אסטגנין</b>
בעל אגרופין — פי' פס יד כפופה בטפח בלא בוהן ועשויין בני אדם להכות.
<b>הערוך ערך אגרוף</b>
"וישבו אותו מבור הסרה" (ש"ב ג', כ"ו). אמר ר' אבא בר כהנא, בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג — מפורש בתלמוד ירו' בפיאה פ"א (ה"א) ובסוטה פ"א (ה"ח) שרצה שאול להשיב את דוד, מפני שאמר הנה בעת שלקח את הצפחת והחנית היה יכול להרגני, וכיון שלא הרגני — צדיק הוא ואין לרדפו, א"ל אבנר, לא כי, אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם ומצאם דוד ולקחם מן הבור, א"ל, הצפחת והחנית כבר נשארו בבור, כנף מעילי מה תאמר בו, א"ל, כנף מעילך בסירה הוערת, כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם, וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד — נענש עליהם, וזהו בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג.
<b>הערוך ערך ברגז</b>
"לדבר אתו בשלי" (ש"ב ג', כ"ז) אמר רב יהודה אמר רב, על עיסקי שלו — פי' שאלה שאלו בענין החליצה, כדכתיב "של נעלך" (שמות ג', ה') גידמת במה חולצת, א"ל, בשיניה, א"ל, הראה לי היאך, וכששחה להראות לו הכהו בחומש.
<b>הערוך ערך שלגד</b>
"ויואב יחיה את שאר העיר" (דה"י-א' י"א, ח') אמר רב יהודה, אפילו מינוני וצחנתא טעים ופריס להו — פי' מינוני — ציר של דגים, צחנתא — דגים קטנים, טעים ופריס להו — כלומר כל שהיה אוכל דבר מועט היה מחלק יואב לעניים, שהיה חסיד גמור.
<b>הערוך ערך מנוני</b>
אפילו מונינא וצחנתא (טעין) [טעים] ופריס להו — פי' צחנה דגים קטנים כבושים.
<b>הערוך ערך צחןגב</b>
<h2>דף מט:</h2>
שבעה סממנין מעבירין על הכתם, ירוק תפל, ומי גריסין וכו'.
<b>הערוך ערך גרס</b>
נתר ובורית, קימוליא, ואשלג. ס"א, קימוניא — כבר פי' בע' אשלג.
<b>הערוך ערך קמליא</b>
מי רגלים, נתר, ובורית, קמוניא, ואשלג — פי' בגמרא קימוניא א"ר יהודה, שלוף דוץ, ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם, והוא מוציא הזוהמא.
<b>הערוך ערך אשלג</b>
<h2>דף נב.</h2>
אמר רב אשי, כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא, כמאן, כי האי תנא, דאמר, "את אביה היא מחללת" (ויקרא כ"א, ט') שאם היו נוהגין בו קדש — נוהגין בו חול, כבוד — נוהגין בו בזיון, אומרים, ארור שזה ילד, ארור שזה גידל, ארור שזה יצא מחלציו.
<b>הערוך ערך רשע</b>
כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו'.
<b>הערוך ערך סןגא</b>
ויורדת לתוך מעיו וחומדת את בני מעיו ויש ששונה וחומרת.
<b>הערוך ערך חמדגא</b>
פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו — פי' כלי הוא שתופסין בו כל כלי מתכות החמין, ובלשון ישמעאל כלבתין. "מלקחיה" (במדבר ד', ט') תרג' צבתהא.
<b>הערוך ערך צבתגד</b>
פתילה של אבר — פי' אבר עופרת, כדמתרגמינן "ואת העופרת" — וית אברא.
<b>הערוך ערך אברגא</b>
בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהן שר של גיהנם שיניו — פי' לגימה — טעימה.
<b>הערוך ערך לגם</b>
היכי דלישתרף לעגל — פי' הוא עגל — הוא חייא — הוא מהרה. "כי רננת רשעים מקרוב" (איוב כ', ה') תרג' ארום בועת רשיעי שצייא בעגל.
<b>הערוך ערך עגלגט</b>
נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני — פי' הוגני — ינקי, כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים ונושאין עורותיהן אחריהן. "בכרי מדין ועיפה" (ישעיה ס', ו') תרג' הוגני מדין וחלד.
<b>הערוך ערך הגןגא</b>
<h2>דף נב:</h2>
למה ת"ח דומה לפני ע"ה, בתחילה דומה לקיתון של זהב וכו'.
<b>הערוך ערך קתן</b>
"נקם ינקם" (שמות כ"א, כ') נקמה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר "חרב נוקמת נקם ברית" (ויקרא כ"ו, כ"ה), הוי אומר נקמה זו חרב.
<b>הערוך ערך נקם</b>
דברזא מברז — פי' ברזא — נקב.
<b>הערוך ערך ברזא</b>
ואימא דעביד ליה גסטרא — פי' שחותכו באמצע גופו ואינו מתיז ראשו אלא חולקו לשנים.
<b>הערוך ערך גסטריגא</b>
פרט לאשת אחרים — פי' אשת אחרים גוים.
<b>הערוך ערך אחרגג</b>
מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם — פי' שהרי כשמת אדם שלם בגופו ואין בו חבלה.
<b>הערוך ערך רשם</b>
<h2>דף נג.</h2>
המסית והמדיח והמכשף — ירוש', מסית — בקול נמוך ובלשון הדיוט, מדיח — בקול גבוה ובלשון הקודש.
<b>הערוך ערך סת</b>
<h2>דף נד.</h2>
תקלה וקלון — פי' תקלה מפורש במתניתין, לפי שבא לאדם תקלה על ידו שחטא ושנהרג, קלון — שדבר מאוס הוא וחרפה לבוא על הבהמה, וכל זמן שעוברת בשוק אומר זו היא שנסקל פלוני על ידיה בשביל כך וכך, היינו קלון.
<b>הערוך ערך תקלגג</b>
<h2>דף נד:</h2>
אזהרה לנשכב מניין, ת"ל "לא יהיה קדש" (דברים כ"ג, י"ח) — פי' שלא יטמא גופו שלא יהא נשכב כמו אשה, ומנא לן דהאי קדש בזכור מיירי, דכתיב "וגם קדש היה בארץ" (מ"א י"ד, כ"ד) ויליף תועבה מתועבה, מן "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (ויקרא י"ח, כ"ב) מה להלן זכור אף תועבות דהכא זכור.
<b>הערוך ערך קדשגה</b>
<h2>דף נה.</h2>
בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת, המערה בעצמו מהו, א"ל, קבסתן — פי' מכעיס. ור"ח ז"ל פי', גנבת דעתינו, כדאמר נמצא גנב או קוביוסטוס, והוא בל"י מטעה בני אדם בדברי מרמות, כגון גנב בעצמו. פ"א בתשובות, קבסתן בל' ישמעאל גתיתני ברפה ולא בדגש, כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל האוכלין במעי עד שהגעתני להקיא, ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים, כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו. ועיקר לשון זה האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שלשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בל' ארמי קיבסא.
<b>הערוך ערך קבסתן</b>
משמש מת — כבר פי' בע' מת.
<b>הערוך ערך שמשגא</b>
בקושי לא משכחת לה כי משכחת לה במשמש מת — פי' גיד בלא קושי נקרא מת.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
<h2>דף נה:</h2>
אינו חייב עד שיפרש את השם. גמרא תנא, עד שיברך שם בשם — פי' עד שיברך — עד שיקלל, כלומר יזכיר שם ויברך אותו השם בשם.
<b>הערוך ערך שםגא</b>
ר' יהושע בן קרחה — הוא בן ר' עקיבא הקרח, כדגרסינן התם אמר לו ר' יהושע בנו של ר' עקיבא לר' עקיבא.
<b>הערוך ערך קרח</b>
<h2>דף נו:</h2>
למעוטי גיפוף ונישוק. במאי, אי כדרכה בר קטלא הוא, אלא למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכה — "חבקו אשפתות" (איכה ד', ה') תרג' גפיפו קיקלתן — פי' של זה שייך בע' גף השני.
<b>הערוך ערך גףגט</b>
עשר מצות נצטוו במרה, ז' שקיבלו בני נח, הוסיפו עליהן דינין דכתיב "שם שם לו חק ומשפט" (שמות ט"ו, כ"ה), שבת, וכיבוד אב ואם, דכתיב בעשרת דברות "כאשר צוך" (דברים ה', י"ב), אמר רב יהודה, כאשר צוך במרה.
<b>הערוך ערך מרה</b>
כשם (שנזדווגו) [שנצטוו] כל ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך וכו' — "ובנפות דור מים" (יהושע י"א, ב') תרג' ובפלכי דור מערבא. "והתעו את מצרים פנת שבטיה" (ישעיה י"ט, י"ג) תרג' רבני פילכהא. פי' ה' או ו' עיירות הסמוכות שהן מקובצות במקום אחד נקראים מדינה והיינו פלך.
<b>הערוך ערך פלךגב</b>
<h2>דף נז.</h2>
ואידך אפחזיהו דקא מגלי — פי' אורחייהו דקא מגלי דהכי והכי עבוד וליכא למשמע שאסור להם כלום.
<b>הערוך ערך פחזגב</b>
<h2>דף נח:</h2>
א"ר חנינא, הסוטר לועו
<b>של] ישראל [כאילו סוטר לועו של שכינה] — פי' הכאה ביד על הלחי. [הערוך ערך סטרגא</b>
אמר ר"ל, כל המגביה ידו על חבירו וכו' עד רב הונא קץ ידא.
<b>הערוך ערך קץגו</b>
<h2>דף נט:</h2>
אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו, א"ר יוסי בר אבין ואיתימ' בר זבידא, "את בריתי הפר" (בראשית י"ז, י"ד) לרבות בני קטורה.
<b>הערוך ערך גבנוני</b>
כשבאו בני נח התיר להם דכתיב "כירק עשב נתתי לכם את כל" (בראשית ט', ג'), יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו, ת"ל, "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו", יכול אף בשרצים כן, ת"ל, "אך", מאי תלמודא, אמר רב הונא, דמו — מי שדמו חלוק מבשרו, יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרם.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו — פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים.
<b>הערוך ערך שבטגג</b>
ואחד משגרו לדרום להביא לו (סנדלכין)
<b>סנדלכונין] טובים — פי' מרגריטי "ראמות וגביש" (איוב כ"ח, י"ח) תרג' סנדלכון ובירוצים. [הערוך ערך סנדלכין</b>
אמר להו, ירור נאלא, הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים — פי' ירור — תנין, נאלא — שוטה. "ותנים בהיכלי עונג" (ישעיה י"ג, כ"ב) תרג' וירורין בבית משתהון "והיתה נוה תנים" (ישעיה ל"ד, י"ג) תרג' ותהי מדור ירודין.
<b>הערוך ערך ירור</b>
ירור נאלא — פי' בע' ירור.
<b>הערוך ערך נאלא</b>
<h2>דף ס:</h2>
הפוער עצמו לבעל פעור — זו היא עבודתו גמר' אע"ג דקא מיכוין לבזויה.
<b>הערוך ערך פער</b>
הזורק אבן למרקוליס — זו היא עבודתו — פי' בית ע"ז שמה מרקוליס (עבודתה)
<b>עבודתו] רגימת אבנים (ועיקרה) [ועיקרו], כדתניא בר"ג דפ' ר"י (ע"ז נ' ע"א) אלו הן אבני בית מרקוליס, אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן. [הערוך ערך מרקוליס</b>
אתרו ביה — קטלא, ולא אתרו ביה — כרת.
<b>הערוך ערך כרתגב</b>
<h2>דף סא:</h2>
מטיבתן של קרובים אתה למד של רחוקים.
<b>הערוך ערך טבגב</b>
מאהבה ומיראה — פי' כגון שראה צורה הנעבדת ואהבה ונשק לה, או אדם שהעמיד עצמו ע"ז כהמן והשתחוה לו מאהבה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות, זה פי' רב האי ז"ל.
<b>הערוך ערך אהב</b>
אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה — פי' אנדרטא צורת איש.
<b>הערוך ערך אנדריטא</b>
<h2>דף סב:</h2>
המתעסק בחלבים ובעריות — חייב שכן נהנה, והמתעסק בשבת — פטור, מ"ט, מלאכת מחשבת אסרה תורה — פי' חלבים — שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק ובלעו, עריות — לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה, שבת — כדאמרן נתכוון להגביה את התלוש וכו'.
<b>הערוך ערך עסקגב</b>
מסותא — הוא מסחותא. תרג' "רחצה" וכן דרך לשון ארמי להבליע ח' וע'.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
<h2>דף סג:</h2>
מתיב רב משרשיא, ראה אחת מרובה כשלש וכו', אמר רבינא, גד נמי מיכתב כתיבא, דכתיב "העורכים לגד שלחן" (ישעיה ס"ה, י"א).
<b>הערוך ערך גדגיא</b>
"כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו" (הושע י', ה') אל תקרא "כבודו" אלא "כבדו" — פירוש אבל עליו עמו וכמריו שהיו מגילים על כבידו, כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל כולו בדרך לצנות, כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ"א, עגבותיו כבדים לו נפלו. פי' "
<b>לא יכלו] מלט משא" (ישעיה מ"ו, ב') שאינו יכול לסבול צואתו. [הערוך ערך כבדגג</b>
"כתבונם עצבים" (הושע י"ג, ג') פי' כתבניתם — כדמותם דמות צלם היו עושין בדיוקנו של בעל.
<b>הערוך ערך תבןגב</b>
"סכות בנות" (מ"ב י"ז, ל') ומאי ניהו, — תרנגולת — פי' תרנגולת שמסוככת על בניה. ירוש' בר"ג דפ' כל הצלמים (פ"ג ה"ב) תרנגולתא ואפרכיה.
<b>הערוך ערך סךגד</b>
"עשו את נרגל" (מ"ב י"ז, ל') ומאי ניהו, — תרנגולא ברא — ירושל' בר"ג דפ' כל הצלמים (ע"ז פ"ג ה"ב) רגליה דיעקב ורגליה דיוסף, "ויברך ה' אותך לרגלי" (בראשית ל', ל'), "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (שם ל"ט, ה').
<b>הערוך ערך נרגל</b>
"ואנשי חמת עשו את אשימא" (מ"ב י"ז, ל') ומאי ניהו, — ברחא קרחא — פי' ברחא — תיש, קרחא — שאין לו צמר והוא כקרח, ולכן נקרא אשימא שהוא שמם מצמר. ירוש' (שם) אשימא — אמרא כמה דתימר "והכהן יכפר עליו באיל האשם" (ויקרא ה', ט"ז).
<b>הערוך ערך אשימא</b>
"את נבחן ואת תרתק" (מ"ב י"ז, ל"א) ומאי ננהו, — כלב וחמור.
<b>הערוך ערך תרתק</b>
אדרמלך זה פרד דאדר ליה למריה בטעיניה — שנושא לרבו כל טעונותיו ומשאותיו, אדר כמו (ברכות ס"א ע"א) דרי טונא. ירושל' (שם) אדרמלך וענמלך טווסא ופסיוני.
<b>הערוך ערך אדרמלך וענמלך</b>
ענמלך — דעני למריה בקרבא — פי' סוס שעונה לרבו, כלומר שמסייע לו ורץ כשרוצה לברוח.
<b>הערוך ערך ענמלך</b>
אף חזקיה מלך יהודה ביקש להעבירו אביו באש אלא שסכתו אמו סלמנדרא — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) תרג' ירו' ית כרכושתא וית סלמנדרא. פי' כשמבערין אש שבעה שנים במקום אחד נבראת מתוכו דמות עכבר ונקראת סלמנדרא.
<b>הערוך ערך סלמנדרא</b>
<h2>דף סד.</h2>
א"ר יהודה ואי תימא ר' יוחנן, בייא בייא, היינו דאחרביה להיכלא.
<b>הערוך ערך בייא</b>
נפק כי גוריא דנורא מבית קדש הקדשים — פי' כלב קטן.
<b>הערוך ערך גרגיא</b>
שדיוה בדודא וכסיוה באברא, דאברא שאיב קליה — תרג' "על סיר הבשר" (שמות ט"ז, ג') על דודי בישרא.
<b>הערוך ערך דדגא</b>
כהיינהו לעייניה, אהני דלא איגרי אינש בקריבתיה.
<b>הערוך ערך כהגד</b>
שקל פיסא שדא ביה. א"ל, מרקוליס הוא — פי' פייס חתיכי אדמה שמשתברת מן הכותל ומטיט של נהר ומכריית בור. פי' גאון אחר, פייס... צרורות... פ"א, טיט שיבש ונעשה כאבן.
<b>הערוך ערך פייס</b>
<h2>דף סד:</h2>
שרגא דליבני במיצעי — כבר פי' בע' שוור.
<b>הערוך ערך שרגגב</b>
רבא אמר, כמשוורתא דפוריא — פי' אמר רב יהודה, אינו חייב עד שיעבירנו, העברה היכי דמי, אמר אביי, שרגא דליבני ביני מיצעי, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא — פי' שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה, ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו, פי' משוורתא — בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ אומר קא משוור, ואם קפץ אומר שוור ליה, והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא, ואפילו היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ, ובל' ארמי אומר משל חמרא אכתפא דגברי שוור פוריא, הם ימי הפורים מנהג בבבל ובעילם הבחורים עושים צורה בדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין, ויש להן טבעת תלוייה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש, אותה טבעת נקרא משוורתא, כלומר בית קפיצה, וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא, וכן עושה זה מעביר בנו באש מקפץ בנו עליה וחוזר ומקפץ עד שתשש כחו של תינוק ונופל.
<b>הערוך ערך שוור</b>
<h2>דף סה.</h2>
בעל אוב זה פתום — עיי' בע' אב.
<b>הערוך ערך פתום</b>
ומגדף מאי מעשה איכא, הקצת שפתיו הוה מעשה. ס"א עקימת שפתיו הוי מעשה — פי' שמעקם ומנענע שפתיו.
<b>הערוך ערך קץגי</b>
הקשת זרועותיו הוה מעשה — פי' שמקשקש בזרועותיו.
<b>הערוך ערך קשגא</b>
עולא אמר, בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה. מתקיף ליה רבא, א"כ היינו עובד ע"ז, אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולא היינו ע"ז. א"ל אביי, מקטר לחבריא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו, דכתיב "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו" (דברים י"ח, י'), וסמיך ליה "וחובר חבר" (שם י"א), א"ל, התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר — בסקילה, ודאי היינו בעל אוב, דכתיב ביה רגימה (ויקרא כ', כ"ז), ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו, היינו שמחברו שלא ע"י הקטר, אלא ע"י ליחוש, כדתניא, חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כתות של חיות גדולות, ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפילו נחשים ועקרבים — חייב על לאו דלא ימצא. אמר אביי, חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרבא שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה — אסור, ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברין שלא יזיקוהו — שרי.
<b>הערוך ערך חברגג</b>
<h2>דף סה:</h2>
ר' יוחנן אמר — חייב, עקימת פיו הוה מעשה — פי' שמעקם שפתיו ומנענע.
<b>הערוך ערך עקםגא</b>
מעלה בזכורו ונשאל בגולגולת היינו דורש אל המתים.
<b>הערוך ערך גלגלגז</b>
ביזיתו, ביישתו, קללתו — פי' ביזיתו ביישתו אמרת שאביו נדון בגיהנום, קללתו שהוא יהא כמו כן.
<b>הערוך ערך בזגב</b>
עגלא תולתא — בע' תלת.
<b>הערוך ערך עגלגח</b>
איברי להו עיגלא תולתא — פי' רך וטוב כמו עגל שלישי בבטן.
<b>הערוך ערך תלת</b>
לימודי ערבי שביעית חטים יפות — פי' נוהגים ורגילים לומר ערבי שביעית חטים יפות לזורעם. עקורי קטניות מהיות רעות פי' אם יעקור אדם מקצת מן הקטניות בתחילה וישליכם לאבוד הנשארים לא יהו רעות.
<b>הערוך ערך למדגא</b>
עקורי קטניות מהיות רעות — כבר פירשנו בע' ל'.
<b>הערוך ערך עקר</b>
<h2>דף סו.</h2>
"לא תקלל חרש" (ויקרא י"ט, י"ד) במיללין שבעמך הכתוב מדבר — פי' שפלים והדיוטות.
<b>הערוך ערך מלגה</b>
<h2>דף סו:</h2>
מעשה הרדוס ולא כלום הוא — פי' שבא על הנערה לאחר מיתה כמפורש בר"ג דב"ב (ג' ע"ב). לישנא אחרינא, מעשה חידודים. פי' דרך איברים בחור שבין אצילי ידיה.
<b>הערוך ערך הרדוס</b>
<h2>דף סז.</h2>
לא מכמינין לאחורי הגדר — "וארב לו" (דברים י"ט, י"א) תרגום ויכמון ליה.
<b>הערוך ערך כמןגב</b>
אמו סטדא — סטת דא מבעלה.
<b>הערוך ערך סטדא</b>
<h2>דף סז:</h2>
קסבר ר' יהודה שני כתובים הבאים כאחד מלמדין.
<b>הערוך ערך שןגב</b>
"לטיהם" — אלו מעשה כשפים, "להטיהם" — אלו מעשה שדים, וכן הוא אומר "ואת להט החרב המתהפכת" (בראשית ג', כ"ד) — פי' סימנא בעלמא שהשד מתהפך לכמה גוונים (יומא ע"ה ע"א) והכי מסתבר אע"ג דכתיב בספרים להפך ובילמדנו כדאמר בע' להט.
<b>הערוך ערך לטגג</b>
אמר רב אשי, חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ שדי כריכי דשיראי מנחיריה — "והנה אנחנו מאלמים אלמים" (בראשית ל"ז, ז') תרג' ירוש' מכרכין כרכוון.
<b>הערוך ערך כרךגא</b>
לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמליה.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
וטריף ליה בטבלא וקם — פי' קשקש ליה בזוג.
<b>הערוך ערך טבלאגא</b>
לבתר הכי דם
<b>ופרתא] מי הואי — פי' מי חזית להתם דם ופרש. [הערוך ערך פרתגב</b>
זבן חמרא כי מטא לאשקוייה מיא — פשר — פי' "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ז, כ"א) תרג' פשר.
<b>הערוך ערך פשרגב</b>
כי מטא לאשקויי מיא — פשר, קם אגמלא דאוסקניתא — פי' על לוחות של גשר קטן.
<b>הערוך ערך גמלגג</b>
שתיתא — פי' לוקחין תבואה שלא הביאה שליש ומייבשין אותה בתנור ועושין מאכל מן הקמח.
<b>הערוך ערך שתית</b>
<h2>דף סח.</h2>
נכנסו חכמים אצלו והוא יושב בקינוף שלו — "ויטו לאבשלום האהל על הגג" (ש"ב ט"ז, כ"ב) תרג' קינופין על איגרא וכבר פי' בע' נקלט.
<b>הערוך ערך קינוף</b>
הרבה תורה למדתי ולא חסרוני תלמידיי כמכחול בשפופרת — פי' מכחל צורת כרכד הוא מברזל או מנחשת וראשו אחד כוחלין בו העין והוא חד ונקרא זכר ואחד מנקין בו האוזן מן הרעי והוא רחב ונקרא כף.
<b>הערוך ערך מכחל</b>
<b>ש'] הלכות בהרת עזה כשלג. [הערוך ערך בהר</b>
הכדור והאמום — פי' כדור עגול כמו "כדור אל ארץ" (ישעיה כ"ב, י"ח) וכן "כמלך עתיד לכידור" (איוב ט"ו, כ"ד) פירוש כמלך העומד בתוך המחנה והחיל סביב לו, כדכתיב "ושאול (יושב)
<b>שכב] במעגל והעם חונים סביבותיו" (ש"א כ"ו, ה'). [הערוך ערך כדור</b>
הכדור והאמום — פי' אמום דפוס של מנעל... פורמא בלעז.
<b>הערוך ערך אמום</b>
הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן — פי' זה אמר מטעמי תורה, כלומר ספקות יש לי ואין מי שיפרשן.
<b>הערוך ערך רץגא</b>
<h2>דף סח:</h2>
עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בל' נקיה — פי' זקן התחתון אותו מקום.
<b>הערוך ערך זקן</b>
תני ר' חייא, עד שתקיף העטרה, כי אתא רב דימי אמר, הקפת גיד ולא הקפת ביצים — פי' שיער.
<b>הערוך ערך עטרגא</b>
תני ר' חייא, עד שתקיף עטרה. כי אתא ר' דימי אמר, הקפת גיד ולא הקפת ביצים — פי' הוא האבר.
<b>הערוך ערך גדגיב</b>
<h2>דף סט.</h2>
דבי חזקיה תנא, "וכי יזיד איש על רעהו" (שמות כ"א, י"ד) איש מזיד ומזריע, ואין קטן מזיד ומזריע. א"ל רב מרדכי לרב אשי, מאי משמע דהאי נזיד לישנא דבושלי הוא, דכתיב "ויזד יעקב נזיד".
<b>הערוך ערך זד</b>
<h2>דף סט:</h2>
ת"ר, המסללת בבנה קטן והערה בה — פי' המשחקת ומחככת בנה עליה.
<b>הערוך ערך סלל</b>
יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקודש. דבר אחר, יסכה — שהכל סכין ביפיה.
<b>הערוך ערך יסכה</b>
<h2>דף ע.</h2>
טרטימר בשר — מפרש בגמ' חצי מנה.
<b>הערוך ערך טרטימר</b>
לוג יין באטלקי.
<b>הערוך ערך אטלקי</b>
כבשר כיבי דאכלי גנבי — פי' בשר שאינו נצלה כל צרכו, כדאכלי גנבי כמאכל בן דרוסאי.
<b>הערוך ערך כבגד</b>
<h2>דף ע:</h2>
"דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו" (משלי ל"א, א'), מהו אשר יסרתו אמו, מלמד שכפתתו בת שבע על העמוד ומכה אותו, ואמרה לו, לאו מאל שאלתיך, מה ברי — הכל יודעין שאביך ירא שמים, ואם יהא בך דופי יאמרו אמו גרמה, ומה בר בטני — כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות לא היו רואות פני אביך, ואני סיכנתי בעצמי ודחקתי ונכנסתי, וכל כך למה, כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז וכו'.
<b>הערוך ערך בר בטני</b>
אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין — "אנשים רקים ופוחזים" (שופטים ט', ד') תרג' גברין סריקין.
<b>הערוך ערך סרקגא</b>
ת"ר, אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואין עולין לה אלא לאור עיבורו — ביום שלשים ואחד.
<b>הערוך ערך ארגא</b>
כדאמר להו ר' חייא בר ר' אבא לבניה, אחריפו עולו אחריפו פוקו, אחריפו עולו — פי' שיהו מקדימין ועולין לעיבור החדש קודם שתחשך. אחריפו פוקו — כלומר שיצאו למחר לאלתר קודם החמה כדי שיהו הכל שומעין עיבורו, והא דקתני אין עולין להן אלא ביום, היינו דקאמר אחריפו עולו קודם שתחשך, והא דתני בלילה היינו נמי כי האי, ולהכי קרי ליה לילה דלגבי שאר היום לילה הוא דסמוך לחשיכה, ותרווייהו חדא מילתא.
<b>הערוך ערך חרףגא</b>
אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש — חייב — פי' קעילה מקום כדכתיב "היסגרוני בעלי קעילה" (ש"א כ"ג, י"א).
<b>הערוך ערך קעילה</b>
<h2>דף עא.</h2>
מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבתא סגירתא — פי' חורבא של בית המנוגע.
<b>הערוך ערך חרבגג</b>
<h2>דף עב.</h2>
והתורה אמרה, הבא להרגך השכם להורגו — פי' היכן אמרה תורה "אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים" (שמות כ"ב, א'), ופי' רבא מ"ט דמחתרת, חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והא מימר אמר אי קאי באפאי קטילנא ליה למריה דביתיה.
<b>הערוך ערך בא</b>
<h2>דף עב:</h2>
"דמים לו" (שמות כ"ב, ב') בין בחול בין בשבת — פי' חיים לו, דמיו בתוכו.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל בשבת — "עת להשליך אבנים" (קהלת ג', ה') תרג' עידן בחיר לפקחא דגור אבנין.
<b>הערוך ערך פקח</b>
איתיביה רב חסדא לרב הונא, יצא ראשו — אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש — פי' אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו.
<b>הערוך ערך דחגב</b>
<h2>דף עג.</h2>
אלו שמצילין אותן בנפשן, הרודף אחר חברו להורגו וכו' — פי' מצילין הנרדף מיד הרודף בנפשו של רודף שהורגין אותו.
<b>הערוך ערך נפשגא</b>
אלו שמצילים בנפשם, הרודף אחר חבירו להורגו וכו'.
<b>הערוך ערך רדף</b>
ר' אומר, "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש" (דברים כ"ב, כ"ו) וכי מה למדנו לרוצח מעתה — פי' מה נלמד לרוצח מן הנערה, וכי י"ל אם יקום איש על רעהו ורצחו אין לו דין מות כמו זו הנערה שכתוב בה "אין לנערה חטא מות", אלא זו נערה באה ללמד לאחרים ונמצאת היא למדה והוקשה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבר — כך הנערה המאורסה אם יאמר לה [הישמעאלי] השמעי לי ואם לאו אני הורגך — תהרג ואל תשמע לו, ואם תפשה ונתחזק עליה — אין לה חטא מות, וזהו דשאילתות (וארא סי' מ"ב) ובריש זו ההלכה אלא ניתן להצילו בנפשו מנא לן, אתיא בק"ו וכו' עד דבי ר', תנא, הקישא הוא "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", וכי מה למדנו מרוצח מעתה, הרי זה בא ללמד ונמצאת למד פי' מה יליף נערה מאורסה שהיא אנוסה ופטורה מן רוצח שהוא מזיד וחייב, בא ללמד הרוצח לנערה ונמצא למד ממנה, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו, שהרואה מי שרודף אחריה לבועלה ואינו יכול להצילה בענין אחר אלא בנפשו של רודף — יהרוג הרודף להצילה, כדכתיב "ואין מושיע לה" הא יש לה מושיע מושיעה בכל מה שיכול, אף רוצח ניתן להצילו לנרדף בנפשו, וזה שבראש ההלכה מה למדנו מרוצח ושבסוף הלכה מה למדנו לרוצח בשני ענינים דרשו הפסוק ר' ותנא דבי ר'.
<b>הערוך ערך רצח</b>
<h2>דף עד.</h2>
נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד — פי' אדם גדול היה ובעלייתו היה בית המדרש.
<b>הערוך ערך נתזה</b>
אמר לי מרי דודאי — פי' שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמא דידך סומק טפי — כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
<h2>דף עד:</h2>
מאי מצוה קלה, אמר רבה בר רב יצחק אמר רב, אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא — פי' ישראל קושרין רצועה שחורה משום דמאבלי אירושלם, כדאמרינן (ב"ק נ"ט ע"ב) מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי, אמר, דמאבלנא אירושלם, וגזרו הגוים לשויה לבנה.
<b>הערוך ערך עקראגב</b>
אסתר קרקע עולם היתה — פי' אסתר היתה צדקת ולא שמה דעתה לעבירה, וכקרקע זו לא זזה ממקומה אלא כאבן שאין לה הופכין.
<b>הערוך ערך קרקע</b>
הני קווקי ורימונקי היכי יהבינן להו — פי' מיני מחתות שמוציאין בהן אש ומוליכים לע"ז ביום איד שלהן, אלמא הנאת עצמו שאני. פ"א, קווק כלי של טיט ודומה לעציץ וכשמתחמם אדם כנגד המדורה ורוצה לישן, כופה אותו על הגחלים כדי שלא תצת האש בבית. רימונקי — כלי עשוי לחתות בו גחלים ממקום למקום, ובמלכות פרס היו חברים שלהן מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין הנרות וחותין הגחלים ומוליכין לבית האור שלהן שהיא ע"ז ולא היו עוזבין לא אש ולא גחלים שילינו בלילה חוץ לע"ז שלהן שהוא בית האור, כדאמרינן בהמביא גט (גיטין י"ז ע"א) אתא ההוא חברא שקלה לשרגא מן קמייהו, והיו מוליכין אותן בקווקי ורימונקי דהוו להו משמשי ע"ז, ואע"ג דמשמשי ע"ז הן כיון דלא לעבורי איסורא לישראל קא מיכווני אלא להנאת עצמן — מותר לנו ליתן להם.
<b>הערוך ערך קווקגא</b>
אינהו וכל אביזריהו — פי' כל מידי דשייך לאותן ז' מצות, ובל' ישמעאל קורין אבזאר, והוא תבלין של קדרה.
<b>הערוך ערך אבזר</b>
<h2>דף עו.</h2>
אין לך עני בישראל אלא רשע ערום וכו' עד איזהו עני ורשע ערום — זה המשהא בתו בוגרת — פי' משהא בתו בוגרת — עני, דאין לו ממה לשכור שפחה, ורשע — שמעכבה מלהשיאה, שמא תלך ותזנה, וערום — שמתפרנס ממלאכת ידיה.
<b>הערוך ערך רשע</b>
<h2>דף עו:</h2>
אמר ר"ע, הוי זהיר מן היועץ לפי דרכו — כלומר אם נתן לך עצה בשביל תקנתו.
<b>הערוך ערך דרךגא</b>
המשיא בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לגוי — עליו הכתוב אומר "למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כ"ט, י"ח).
<b>הערוך ערך בתגב</b>
ת"ר, האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו וכו'.
<b>הערוך ערך בת אחותו</b>
ת"ר, "באש ישרפו אותו ואתהן" (ויקרא כ', י"ד) אותו ואת אחת מהן, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר, אותו ואת שתיהן וכו'.
<b>הערוך ערך אתגד</b>
משמעות דורשין איכא בינייהו — פי' ר' ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן, שכך בל' יוני קורין לאחת — הן, כלומר נשרפת מי שביאתו עליה באיסור, או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום, ור' עקיבה דרש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו. וי"מ, אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאיתא בשרפה מן התורה.
<b>הערוך ערך משמע</b>
שיסה בו את הכלב שיסה בו נחש.
<b>הערוך ערך שס</b>
והני מילי דברזו מברז — "אכה בדוד ובקיר" (ש"א י"ח, י"א) תרג' ואברזיניה בכותלא. פי' ברזא, נקב.
<b>הערוך ערך ברזאגא</b>
כובש מנא לן, אמר שמואל, דאמר קרא, "או באיבה" (במדבר ל"ה, כ"א) לרבות את המצמצם.
<b>הערוך ערך צמצם</b>
<h2>דף עז.</h2>
איתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו את המעזיבה — פי' כלי עשוי מן חריות והוא חורין חורין, וי"מ שהוא מע' של מעלה.
<b>הערוך ערך גגיתגב</b>
<h2>דף עח.</h2>
ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד, לפיכך מכיש — בסייף, ונחש — פטור.
<b>הערוך ערך ארס</b>
<h2>דף פ:</h2>
שיננא, לא תימא ליה לאבוה הכי — פי' מחודד בתלמוד מלשון "חץ שנון" (משלי כ"ח, י"ח) וי"א גדול השינים.
<b>הערוך ערך שןגד</b>
<h2>דף פא.</h2>
"אל ההרים לא אכל" (יחזקאל י"ח, ו') שלא אכל בזכות אבותיו, "ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל" — שלא הלך בקומה זקופה, "ואת אשת רעהו לא טמא" — שלא ירד לאומנות חברו "ואל אשה נדה לא יקרב" — שלא נהנה מקופה של צדקה.
<b>הערוך ערך הרגא, אשתגא</b>
<h2>דף פא:</h2>
מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה גמ' מאי כיפה, אמר רב יהודה, מלא קומתו.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
"כדגים הנאחזים במצודה רעה" (קהלת ט', י"ב) מאי מצודה רעה... חכה.
<b>הערוך ערך חךגא</b>
הגונב את הקסוה — פי' כלי שרת כדכתיב "ואת קשות הנסך" (במדבר ד', ז').
<b>הערוך ערך קסוה</b>
המקלל בקוסם — גמרא תאני רב יוסף, יכה קוסם את קיסמו — פי' מקלל בקוסם שלו שם המיוחד וכנה השם בקיסמו כמו "כי מקללים להם בניו" (ש"א ג', י"ג) רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי, קוסם לו ולקונו ולמקנו — פי' מחשב הקסם באלוה ומקלל בו חברו.
<b>הערוך ערך קסםגב</b>
הבועל ארמית — קנאין פוגעין בו — פי' מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה "בקנאו את קנאתי" (במדבר כ"ה, י"א).
<b>הערוך ערך קןגד</b>
פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין — ...זה כלי ברזל, ויש מפרשין בגזירין של עצים.
<b>הערוך ערך גזרגב</b>
<h2>דף פב.</h2>
"יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה" (מלאכי ב', י"ב) אם תלמיד חכם הוא — לא יהא לו ער בחכמים, ועונה בתלמידים — ושייך זה לחלק ראשון.
<b>הערוך ערך ערגד</b>
קברה והדר נבוג — פי' יצאה לחוץ.
<b>הערוך ערך נבגגב</b>
בסיפטא — פי' ספטא — קמטרא בל' משנה ובל' ישמעאל ספט.
<b>הערוך ערך ספט</b>
הבא על הגויה — חייב עליה משום נשג"ז — נדה, שפחה, גויה, זונה.
<b>הערוך ערך נשגז</b>
תפשה בבלוריתא — פי' ציצית של שיער.
<b>הערוך ערך בלרגא</b>
שלף שיננא והניחה באנקלי שלו — פי' ברזל המחודד "ולהבת חניתו" (ש"א י"ז, י"ז) תרג' שיננא דמורניתא.
<b>הערוך ערך שןגג</b>
שלף שיננא והניחא באונקלי — פי' בגד דקיק שלובש אדם על בשרו... ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף מנחות במעשה בחוני.0...
<b>הערוך ערך אונקלי</b>
<h2>דף פב:</h2>
לא כזבי שמה אלא שוולנאי בת צור שמה... בין קני לאורבני שוולנאי אי בעיא — פי' ועל שם שוולנאי שזינתה נקראו שאר זונות בשמה. בין קני לאורבני שוולנאי מאי בעיא — כלומר במקום ייחוד לא אזלה אלא משום זנות. בדי קליפי דקני שוולנאי גפתה לאמה — בין קליפי הקנים זונה עשה חרפה לאמה שמזנה שם. מושבה בית סאה ומשתנת בית סאה — פי' שמשתנת מים ונשפכין לארץ והולכין עד בית סאה, ודתני רב יוסף קבר שלה כינוי הוא לרחם שלה, ודאמר קני לאורבני שוולנאי מאי בעיא — שמענו במשל הקדמונים על גדולה של זונות השם הזה, דאמר רב ששת מפי שמועה היה שמה, וזה אשר אמרו המושלים שוולנאי לכזבי נתכוונו, ופתרון המשלים כך הן אומרים בין קנה לגומא מה זונה גדולה מבקשת, כלו' שלא ישבה כאן אלא אורבת לזנות כענין שנאמר "איפה לא שוכבת על דרכים ישבת להם" (ירמיה ג', ב') והאחר כך פתרונו עם קליפה של קנה נאפה שוולנאי את אמה, כלומר שמנאפת בפני אמה ואינה חוששת וכקליפת הקנה חשוב לה.
<b>הערוך ערך שוולנאי</b>
זמרי בן סלוא. זמרי — על שנעשה כביצה מוזרת — פי' שנעשו מראיו משונים ורעים כביצה מוזרת.
<b>הערוך ערך זמרגה</b>
זמרי שנעשה כביצה מוזרת — כבר פירשנו בע' זמר.
<b>הערוך ערך מזרגה</b>
זמרי בן סלוא — על שהפליא עונות משפחתו — פי' שהגביה כמו "לא תסולה בכתם אופיר" (איוב כ"ח, ט"ז).
<b>הערוך ערך סלגא</b>
<h2>דף פג.</h2>
טבול יום — פירוש שהיה טמא וטבל, אבל לא בא השמש עליו.
<b>הערוך ערך טבלגא</b>
ואלו שהן במיתה, האוכל את הטבל, וכהן שאכל תרומה טהורה, וכו'. ומפורש שם אמר שמואל משום ר' אליעזר בן יעקב, מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה, שנא' "ומתו בו כי יחללוהו" (ויקרא כ"ב, ט') — פרט לזו שמחוללת ועומדת.
<b>הערוך ערך טמא</b>
טבל — פי' אכל תבואה שלא נתקנה בודאי — פי' כטבלא של עץ שאין אדם יכול לאכול ממנה, והטבל עון מיתה.
<b>הערוך ערך טבלגד</b>
מחוסר כפורים — פי' שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרה. מחוסר בגדים — פי' כה"ג שמחוסר מח' בגדים, והדיוט שמחוסר ד' בגדים.
<b>הערוך ערך חסר</b>
<h2>דף פד:</h2>
רב פפא לא שביק ליה לבריה למשקל ליה סילוא — פי' סילוא... קוץ.
<b>הערוך ערך סלגד</b>
לא שביק ליה לבריה למפתח בועתא — "חבורת פצע" (משלי כ', ל') תרג' שיחני ובועתתא. פי' למפתח ליה בועתא — לפתוח לו מורסא, דילמא מרחיב לה וקא עביד חבורה לאביו שהוא שגגת חנק. חבירו שגגת לאו — "לא יוסיף פן יוסיף" (דברים כ"ה, ג').
<b>הערוך ערך בעגד</b>
למפתח ליה בותא — כבר פי' בע' בועתא.
<b>הערוך ערך בתא</b>
<h2>דף פה.</h2>
מלאכה שאינה צריכה לגופה — כבר פי' בע' דבר.
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
<h2>דף פה:</h2>
הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו ברשותו וישתמש בו, שנא' "והתעמר בו ומכרו" (דברים כ"ד, ז') — פי' ענין שימוש.
<b>הערוך ערך עמרגג</b>
ישן דזגא עליה — פי' כשהיה ישן סמך עליו והסב עליו.
<b>הערוך ערך זגגו</b>
<h2>דף פו.</h2>
סתם מתניתין ר"מ, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה, סתם ספרי ר' שמעון, וכולהו אליבא דר"ע.
<b>הערוך ערך סתם</b>
ספרא וספרי — פי' ספרא — נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו, ספרי — הוא וישלחו שהן שני חומשין.
<b>הערוך ערך ספרגב</b>
<h2>דף פז.</h2>
ת"ר, "כי יפלא ממך דבר" (דברים י"ז, ח') במופלא שבבית דין שנעשה זקן ממרא הכתוב מדבר.
<b>הערוך ערך פלאגא</b>
<h2>דף פז:</h2>
ר' יהושע אמר, קיהה — עיי' בע' כה — כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו, כדגרסינן בפ' הזהב בגמ', ואם היה מכירה (ב"מ נ"ב ע"ב) האי מאן דקהי אזוזי מקרי נפש רעה, וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קהה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך קהגב</b>
<h2>דף פח:</h2>
ובשבתות ובימים טובים יושבים למדרש הגדול שבחיל — פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים.
<b>הערוך ערך חיל</b>
<h2>דף פט.</h2>
בית המפולש לחברו — פסול — פי' אי מתחילה עבדינהו ה' בתי, ופליש חד בית לחבריה דהיינו ד' בתי, כיון דשלא כהלכתן עבדינהו לאו תפילין דכתיבי באורייתא נינהו כלל, והאי לא איגרע לפי שהוסיף עליו, אלא גרוע ועומד מעיקרא דהא פסול הוא, כדר' זירא דאמר בית המפולש לחבירו — פסול.
<b>הערוך ערך פלשגא</b>
אבל הכובש את נבואתו והמוותר על דברי הנביא. גמר' כובש נבואתו, כגון יונה בן אמתי, המוותר על דברי הנביא, כגון חבריה דמיכה וכו'.
<b>הערוך ערך כבשגד</b>
המוותר על דברי נביא — עיי' בערך וותר.
<b>הערוך ערך תרגג</b>
סיגנון אחד עולה לכמה נביאים — כלומר דבר אחד לכולן וכולן מתנבאין בסיגנון אחד, כדכתיב "עלה ויתן ה' ביד המלך" (מ"א כ"ב, ו'), שמע מינה אינה כהוגן, זה פי' שאין שני נביאים עולין בסיגנון אחד.
<b>הערוך ערך סיגנון</b>
<h2>דף פט:</h2>
ארבלא — "כאשר ינוע בכברה" (עמוס ט', ט') תרג' כמו דמחזרן בערבלא.
<b>הערוך ערך ארבלא</b>
כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה — פי' וילון שיש לפני כילת חתנים ולפני פתחי המלאכים.
<b>הערוך ערך פרגדגא</b>
<h2>דף צ.</h2>
אפיקורוס ופי' בגמרא (לקמן צ"ט ע"ב) רב אמר, זה המבזה תלמידי חכמים, וריב"ל אמר, זה המבזה את חברו בפני ת"ח.
<b>הערוך ערך אפוקורוס</b>
ההוגה את השם באותיותיו.
<b>הערוך ערך הגגא</b>
אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיות — תנא, בגבולין ובלש' אגא (לקמן ק"א ע"ב) — פי' בגבולין — חוץ לירושלים בלשון עגה — בלשון ליעוג שאינו צריך לכך. ויש אומרים, אגא [כמו עגה] כל לשון שאינו עברי הוא עגה, והוא הדין בירושלים, אבל משום הכי בגבולין שבירושלים לא משתעי בלשון עגה.
<b>הערוך ערך אגא</b>
<h2>דף צ:</h2>
כל הנותן מתנה לכהן עם הארץ — כאלו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל וכו' — פי' ספק אוכלה חיה ספק ממית את הבהמה ואוכלה.
<b>הערוך ערך דרסגב</b>
"דובב שפתי ישנים" — ככומר של ענבים, מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב — אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר, ס"א, דובבות.
<b>הערוך ערך דבבגב</b>
<h2>דף צא.</h2>
עלה להר וראה שהיום אין שם חלזון אפילו אחד, ולמחר יורדין גשמים ומתמלא כל ההר כולו חלזונות — תרג' ירו' "יירש הצלצל" (דברים כ"ח, מ"ב) חלזונא.
<b>הערוך ערך חלזוןגג</b>
גביעא בן פסיסא — פי' חכם היה והיה גבן, דהכי קאמרינן, אי קאימנא ובעיטנא בך פשיטנא לעקמומיתך מינך. א"ל, אם אתה עושה כן רופא אומן ובקי תקרא ושכר גדול תטול.
<b>הערוך ערך גביע</b>
איתנטילו דימונסאי — פי' מעוררים. פ"א, נטלו שלטונים מיהודה ומירושלים, שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלם.
<b>הערוך ערך דמסן</b>
אב שכתב לגטון לבניו — פי' שטר צואה.
<b>הערוך ערך גט</b>
נתן אברהם מתנות — שמסר להן שם טומאה — פי' מעשה כשפנות ומעשה שדים.
<b>הערוך ערך שםגא</b>
א"ל, אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, שהגוף אומר, נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני וכו'.
<b>הערוך ערך גףגג</b>
<h2>דף צא:</h2>
שאל אנטונינוס לרבי, מאימתי נשמה ניתנת באדם, א"ל, משיצא ממעי אמו. אמר לו, שים בשר בלא מלח ג' ימים הלא יסריח, אלא משנפקד, והודה לו רבי, כי גם זה הפסוק מסייעו "חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי" (איוב י', י"ב) מאימתי נתת הנשמה בי — משפקדתני.
<b>הערוך ערך נשם</b>
מאימתי נשמה ניתנת באדם — משעת פקידה — פי' שנפקדה מבעלה שאין הוולד נוצר אלא לסוף מ' יום, וכתוב "ופקדתך שמרה רוחי" (איוב י', י"ב), והרוח זו נשמה, ומשעת פקידה רוח שומר את הגוף. עיי' בע' יצר ובע' נשם.
<b>הערוך ערך פקד</b>
א"ל אנטונינוס לרבי, יצר הרע אימתי שולט באדם משעת יציאה או משעת יצירה, אמר לו, משעת יצירה. אמר לו, א"כ היה בועט באמו והורגה ויוצא, אלא הוי אומר משעת יציאה, אמר רבי, דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו "לפתח חטאת רובץ".
<b>הערוך ערך יצר</b>
<h2>דף צב.</h2>
אובלי דקצרי — פי' כלי של ברזל הוא, וברייתו כעציץ של קנקן ושיעורו כחצי קנקן של יין ומנוקב נקבין דקין, וכשמתגפרין הכלים כופין אותו ומניחין תחתיו גפרית על הגחלים ופורסין על אותו אובלא הבגדים ומתגפרין ומתלבנים. פ"א של ר"ח ז"ל, אבן גדולה שנותן הכובס עליה הבגדים והיריעה שרוצה ללבנה והיא שרוייה במים ומכה עליה במזור מכה ומתהפך ומכה ועוד שורה ומכה, ואחר שישלים שוטחה ומיבשה, ועוד חוזר ושורה ומיבש פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. פ"א, ערבה של כובסין שהיא מנוקבת ויוצאין המים ומשיירין הבגדים כמו שעושות הנשים שלנו שמכבסות הבגדים, וי"א, כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים, ומסתברא דמנוקב הוא כמפורש בריש חלק מנקבין אותו ככברה. אמר אביי, כי אובלא דקצרי, ובית קבול יש לו מדגרסינן בענין אחז בג' מלכים (לקמן ק"ד ע"א) אובלא דקצרי סחוף על רישיה.
<b>הערוך ערך אבלגג</b>
לקץ הימין — פי' לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו.
<b>הערוך ערך ימין</b>
גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות של הקב"ה.
<b>הערוך ערך דע</b>
כל המסתכל בערוה — קשתו ננערת, שנאמר "עריה תעור קשתך" — פי' ערוה של אשה, קשת שלו ננערת — אבר שלו מתחסרת להזריע שנא' עריה — משמע ערוה, כלומר אם מסתכל אתה בערוה תעור קשתך.
<b>הערוך ערך קשת</b>
לעולם הוי קבל וקיים. א"ר זירא, אף אנן נמי תנינא, בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו — פי' קבל כמו חושך תרג' חושך — קבלא, כלומר שיהא ענו ויהא קיים.
<b>הערוך ערך קבלגב</b>
תנא דבי אליהו, צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות, שוב אין חוזרין לעפרם, שנא' "והיה הנשאר בציון" (ישעיה ג', ד') וגו', ואותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו, עושה להן כנפים כנשרין וטסין על המים בימים, שנא' "על כן לא נירא בהמיר ארץ" (תהלים מ"ו, ג') וגו'. ושמא תאמר יש להן צער, ת"ל, "וקווי ה' יחליפו כח" (ישעיה מ', ל"א) וגו'.
<b>הערוך ערך צדקגא</b>
<h2>דף צב:</h2>
יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע — פי' משום דהוה מלך לא בעא למימר ליה בל' גנאי אלא בל' כבוד.
<b>הערוך ערך צקגא</b>
צף הכבשן ונימק סידו — עיין בע' סר שלישי.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
הומרק סירו — פי' בע' סר.
<b>הערוך ערך מרקגב</b>
ת"ר, ששה נסים נעשו לאבותינו באותו היום, צף הכבשן, ונימק סורו, ונפרץ הכבשן — פי' רב שר שלום, יש חכמים אומרים שלהביות שהיו סרות ויוצאות מן הכבשן נמקו ודועכו. ס"א (הומרק סירו) יש מפרשים רבות וגבהות של אש שלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו. ספר אחר, הומרק סידו — פי' צף הכבשן שהיה משוקע בארץ ועלה למעלה שיראוהו כל האומות. נפרץ הכבשן — שפירק הכסוי מן הקרקע ונצטנן, הומרק סידו — שנימק הסיד.
<b>הערוך ערך סרגג</b>
<h2>דף צג.</h2>
שלחיה לאתויי ביזרא דאספסתא — פי' שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא.
<b>הערוך ערך בזרגא</b>
"אשר קלם מלך בבל" (ירמיה כ"ט, כ"ב) שרפם לא נאמר, אלא קלם, מלמד שעשאן כקליות.
<b>הערוך ערך קלגג</b>
היינו דאמרי אינשי, תרי קיסי יבישי וחד רטיבא — אוקדוה יבישי לרטיבא — "עצי עולה" (בראשית כ"ב, ג') תר"י קיסי, וכן "בעצים ובאבנים" (שמות ז', י"ט).
<b>הערוך ערך קסגא</b>
<h2>דף צג:</h2>
ריבדא דכוסילתא — כבר פי' בע' כסל ובע' פגר.
<b>הערוך ערך רבד</b>
"ילדים אשר אין בהם כל מום" (דניאל א', ד') ריבדא דכוסילתא לא הוה בהון — פי' ריבדא דכוסילתא... כמו סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו.
<b>הערוך ערך כסילגב</b>
"והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (מ"ב כ', י"ח) רב אמר, סריסים ממש, ור' יוחנן אמר, שנסתרסה ע"ז בימיהם — פי' ידעו הכל שאין בו ממש.
<b>הערוך ערך סרסגא</b>
<h2>דף צד.</h2>
לנשוף מדוכתיה ארבע אמות.
<b>הערוך ערך שףגט</b>
מאי "ובגד בוגדים בגדו" (ישעיה כ"ד, ט"ז) אמר רבה, ואי תימא ר' יצחק, עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי — פי' באים שודדים על ארץ ישראל ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים וישראל עמהן. "הבוגדים ריקם" (תהלים כ"ה, ג') תרג' בזוזין וסריקין.
<b>הערוך ערך בזגד</b>
"ויחד יתרו", אמר רב, שהעביר חרב חדה על בשרו — כלומר מל עצמו ושמואל אמר, שנעשה בשרו חידודין חידודין — פי' שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב צער שטבעו מצרים.
<b>הערוך ערך חדגב</b>
חזקיה — שחזקו יה.
<b>הערוך ערך חזק</b>
סנחריב — ששיחתו ריב.
<b>הערוך ערך סנחריב</b>
כי מטו עלמין אמרי, בעלמין — פי' מקום ששמו עלמין כלומר ירושלים שהוא בית העולמים.
<b>הערוך ערך עלםגא</b>
כי מטו לשושתרי אמרי על חד תרי — פי' מקום ששמו כך, אמרו זה יפה שתים כארצנו.
<b>הערוך ערך ששתרי</b>
<h2>דף צד:</h2>
"יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט" (ישעיה ח', ז') אמר רב יוסף, אילמלא תרגומא דהאי פסוקא לא ידעינן מאי קאמר, (דקץ חלף)
<b>חלף דקץ] עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדברין להון בנייח כמי שילוחא דנגרין בנייח — "והורדתם אותו אל גיחון" (מ"א ל"ג, ל"ח) תרג' לשילוחא. [הערוך ערך שלוח</b>
"כי לא מועף לאשר מוצק לה"' (ישעיה ח', כ"ג) אין עם עיף בתורה נמסר ביד המציק לו, "כעת הראשון הקל" — לא כראשונים שהקלו מעליהן עול תורה, אבל האחרונים הכבידו עליהם עול תורה וראויין לעשות להם נס כדורכי הים וכעוברי הירדן, אם אינו חוזר בו — אעשה אותו גלילא בגוים.
<b>הערוך ערך עףגג</b>
אם חוזר בו — מוטב, ואם לאו — אני אעשה אותו גלילא בגויים — פי' גלילא שיגלה בגוים. פ"א, כמו "כגללו לנצח יאבד" (איוב כ', ז').
<b>הערוך ערך גלגה</b>
האי דישנא להאי פרדישנא — פי' מנחה זו דין לשלם לזה צדיק, כלומר וכי גמול זה משלמין למקיים מצות מרובין כחזקיה, לפי שעשה האמת בא עליו סנחריב.
<b>הערוך ערך דשן</b>
האי דשנא להאי פרדשנא — כבר פי' בע' דשן. אם היינו מוצאין ספר שכתוב בו האי פרדשנא להאי דשנא הוה ניחא לן. פרדשנא — מנחה, דשנא אדם גדול, דכתיב כל איש שמן וכל איש חיל.
<b>הערוך ערך פרדשן</b>
"כמשק גבים שוקק בו" (ישעיה ל"ג, ד'), מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד גוי — טהור, כדרב פפא דאמר, עמון ומואב טהרו בסיחון.
<b>הערוך ערך גבגיב</b>
<h2>דף צה.</h2>
כי מטא ליה אשדו ליה ביסתרקי — פי' כרים וכסתות.
<b>הערוך ערך בסתרקי</b>
למחר כל חד וחד מינייכו ניתי לי גולמהרג טינא מינה — פי' גלם — חותם שבטבעת, הרג — הוא סיד של חומה, מינה — מן החומה, כלומר דהכי אמר להם למחר אלו לא תהיו עושים, אלא כל אחד מכם יביא לי מסיד החומה כמלוא טבעתו תהא החומה נהרסת.
<b>הערוך ערך גלמהרג</b>
יומא חד נפק לשכר בזאי, אתא שטן אידמי ליה כטביא — פי' שכר — רשת, כדכתיב "כל עושי שכר אגמי נפש" (ישעיה י"ט, י'), ונץ בל' ישמעאל באז, כלומר לצוד חיות ועופות ברשת ונץ, עיי' בע' זיידן.
<b>הערוך ערך שכר בזאי</b>
תפשיה וקמטיה ויתביה תותי בי סדיא — "עונותיו ילכדנו את הרשע" (משלי ה', כ"ב) תרג' חובוי דרשיעא קמטין ליה.
<b>הערוך ערך קמטגב</b>
אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה.
<b>הערוך ערך חףגד</b>
הות קא שדיא — "ודן ויון מאוזל" (יחזקאל כ"ז, ט') תרג' ודן ויון שדיא.
<b>הערוך ערך שדגא</b>
עולם הב לי פילכאי — פי' כמו "וכפיה תמכו פלך" (משלי ל"א, כ"ט).
<b>הערוך ערך פלךגא</b>
אמר לי, עולם הב לי פילכאי, פתקיה בריש מוקיה ומחייה ברישיה וקטלה — פי' אלמוק בל' ישמעאל ועץ מלמטה ובלעז פיינילי.
<b>הערוך ערך מקגג</b>
ג' קפצה להן הדרך, וזה הדבר בנס נעשה.
<b>הערוך ערך קפץגג</b>
<h2>דף צה:</h2>
לובשי שריון קליפה — פי' באמצע כל טבעת של שריון תולה קליפה אחת של ברזל כדי שלא יכנס חץ בטבעת.
<b>הערוך ערך קלףגא</b>
אמר לו הקב"ה לגבריאל, גבריאל כלום מגלך נטושה, אמר לפניו, רבש"ע כבר נטושה היא מששת ימי בראשית, שנא' "כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה" (ישעיה כ"א, ט"ו).
<b>הערוך ערך נטש</b>
<h2>דף צו.</h2>
קשייתא — פי' גרעינים של תמרים או של זתים.
<b>הערוך ערך קשייתא</b>
גרעתיה לארמא ושפר ליה, אתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא מיניה — פי' גלחת זקנו וחרפתו, ושפר ליה — שלא כעס, אתלי ליה נורא ולא שבעת חוכא מיניה — שתעשה ממנו כל מיני לצנות. "ותגלח את שבע מחלפות" (שופטים ט"ז, י"ט) תרג' וגרעת, וכן "ויגלח את חצי זקנם" (ש"ב י', ד') תרג' וגרע.
<b>הערוך ערך גרעגג</b>
"ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם" (בראשית י"ד, ט"ו) א"ר יוחנן, אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר "והלילה אמר הורה גבר" (איוב ג', ג'). ר' יצחק אמר, שעשה עמו מעשה לילה שנאמ' "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם" (שופטים ה', כ'). אמר ריש לקיש, טבא דנפחא מדבר נפחא — פי' מסתבר טעמא דר' יצחק נפחא מטעמו דר' יוחנן דהוו קרו ליה בר נפחא.
<b>הערוך ערך בר נפחא</b>
הזהרו בורידין כרבי יהודה — פי' חוטין דקין שהן מלאין דם וסמוכים לושט.
<b>הערוך ערך ורידין</b>
כעקובה דכלבא — פי' בערך בן יכבד אב.
<b>הערוך ערך עקובה</b>
"בן יכבד אב" — זה בלאדן בן בלאדן. אמרי, בלאדן מלכא הוה ואישתני אפיה כעוקבא דכלבא — פי' כדמות כלב. הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתיב — הוה כתיב שמיה ושמא דאבוה. ועבד אדוניו — זה נבוזראדן (עבד שר הטבחים) [רב טבחים דכתיב "ובחודש החמישי וגו' בא נבוזראדן רב טבחים] עמד לפני מלך בבל בירושלים", (ירמיה נ"ב, י"ב) ומי סליק נבוכדנצר לירושלים, והכתיב "ויעלו אותו [וילך אתם] אל מלך בבל רבלתה", וא"ר אבהו, רבלתה — זו אנטוכיא, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר, דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו, וחד אמר, אימה יתירה היתה לו ממנה ודומה כמי שעומד לפניו תמיד.
<b>הערוך ערך בן יכבד אב</b>
<h2>דף צו:</h2>
כודנייתא — "איש על פרדו" (ש"ב י"ג, כ"ט) תרגום גבר על כודנתיה. "על הפרדה אשר לי" (מ"א א', ל"ג) על כודנתא דילי.
<b>הערוך ערך כדן</b>
שוור בר שוורא, שור נבוזראדן, שוור דמטא זימנא — "מקפץ על הגבעות" (שה"ש ב', ה') תרג' ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקתא דאמהתא דמתילן לגבעתא.
<b>הערוך ערך שוור</b>
שדא פירטא בביתיה ואיגייר — פי' שטר צואה.
<b>הערוך ערך פרטגו</b>
ותרגומו צינייתא דבבל — פי' דקלין תמרים גבוהים.
<b>הערוך ערך צני</b>
א"ל רב נחמן לר' יצחק, מי שמיע לך אימתי אתי בר נפלי — פי' משיח שיקים סוכת דוד הנופלת.
<b>הערוך ערך בר נפלי</b>
<h2>דף צז:</h2>
הא דעיילי בבר, הא דלא עיילי בבר — פי' ששמענו החשובין הנכנסין בלא רשות המלאכים העומדין לפני השכינה מועטין, אבל אותן שאין נכנסין עד שימלכו עם השכינה המלאכים הרבה. וי"א, הצדיקים העולין בגן עדן בבניהן, כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר' שמעון ובנו מועטין בדור הזה.
<b>הערוך ערך ברגא</b>
<h2>דף צח.</h2>
אין בן דוד בא עד שיהו כל המדות שוות — פי' מרוב אמת כל בני אדם מוכרין במדה שוה.
<b>הערוך ערך מדגא</b>
אמר רב פפא, אי בטלי יהירי — בטלי אמגושי — פי' יהירי — גסי הרוח. אמגושי — מכשפין. סגיך — כסף מעורב, כן הוא בן תורה אם יש בו גסות הרוח, בדיליך — מכשף שהוא בדול מן היראה ומוסר עצמו לשדים. גזירפטי — רשעים.
<b>הערוך ערך יהרגב</b>
אי בטלי דייני — בטלי גאזי דפאטי דכתיב "הסיר ה' משפטיך פנה איבך" (צפניה ג', ט"ו) — פי' שוטרים (שחובשין)
<b>שחובטין] בני אדם ולוקחין ממונן. [הערוך ערך גזגז</b>
א"ל שבור מלכא לשמואל, אמריתון משיח על חמרא אתי, אשדר ליה סוסיא ברקא — פי' סוס משובח. ס"א, סוסיא בהרג.
<b>הערוך ערך ברקאגא</b>
מי אית לך כאר הזר גונא — פי' יש מקום שקורין לחמור — כאר, וקורין לאלף — הזר, והכי אמר לו יש לך חמור מאלף גוונים.
<b>הערוך ערך כאר</b>
ויתיב בין סקבני דרומי — פי' בעלי חבורות.
<b>הערוך ערך סקב</b>
כולהו שרי ואסרי אימרא בחד זימנא — פי' כולן מתירין הקשרים שעל מכותיהן ביחד ואח"כ קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו איהו שרי חד וקטר חד — כלומר מתיר נגע אחד וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד [אמר], אי בעיין לי [לגאולה] אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם.
<b>הערוך ערך אמרגג</b>
<h2>דף צח:</h2>
אמר רב גידל אמר רב, עתידין ישראל דאכלי שני משיח. א"ל רב יוסף, פשיטא, מאן קא אכיל להו חילק ובילק אכל להו — פי' רבינו גרשום דייני סדום ושמותם כך.
<b>הערוך ערך חלק ובלק</b>
חיורא דבי (רבי)
<b>רב] שמו — פי' נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע, "מצורעת כשלג" (שמות ד', ו') תרג' חיורא כתלגא, רב כלומר גדול. [הערוך ערך חוור</b>
עתיד הקב"ה להקים לישראל דוד אחר וכו' עד כגון קיסר ופלגו קיסר — פי' מלך ומשנה למלך, וכן דוד בן ישי מלך ודוד אחר שני לו.
<b>הערוך ערך קסר</b>
<h2>דף צט:</h2>
ר"ע אומר, זמר בכל יום זמר — פי' הזמר שמזמר כל היום הזמירות אינן יוצאין מפיו אף מי שמחזיר תלמודו אינו שוכחו.
<b>הערוך ערך זמרגא</b>
כולהו גופי דרפתקי נינהו, טוביה לגופיה דגברא דיזכה והוי דרפתקא דאורייתא, שנאמר "כי נעים כי תשמרם בבטנך" (משלי כ"ב, י"ח) — פי' דרפתק נרתק, נשתק, נדן אחד הוא.
<b>הערוך ערך דרפתק</b>
אמר ר' אמי יצר הרע דומה לחוט של כוכיא פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת עליו הערב כרוך נקרא כוכיא, בלעז דרוגלא.
<b>הערוך ערך ככיא</b>
"וימצא דודאים" (בראשית ל', י"ד) מאי דודאים, אמר רב, יברוחי והוא לשון ישמעאל.
<b>הערוך ערך יברוח</b>
סיגלי — עיקרן של עשבים הן וריחם יפה ובל' ערבי שמן סעד.
<b>הערוך ערך עפרגא</b>
מאי דודאים, אמר רב, יברוחי. לוי אמר, סיגלי. ר' יונתן אמר, סביס.
<b>הערוך ערך סביס</b>
כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה וכו' — פי' חיילות.
<b>הערוך ערך פמליא</b>
כל העוסק בתורה לשמה כאלו בנה פלטורין של מעלה ושל מטה, שנא' "לנטוע שמים וליסוד ארץ" (ישעיה נ"א, ט"ז) — "בית פרעה" (בראשית י"ב, ט"ו) תר"י פלטורין דפרעה. וכן "הבא את האנשים הביתה" (בראשית מ"ג, ט"ז). פי' פלטין פלציאה.
<b>הערוך ערך פלטגג</b>
<h2>דף ק.</h2>
השתא כביעתא דצוצלא לא משכחינן — פי' ביצה של עוף והוא דייציפי וממין תורין הוא.
<b>הערוך ערך צצלא</b>
"ועלהו לתרופה" (יחזקאל מ"ז, י"ב) — כבר פירשנו בע' פה.
<b>הערוך ערך תרףגה</b>
"ועלהו לתרופה" — חד אמר, להתיר פה של מעלה, וחד אמר, להתיר פה של מטה — פה של מעלה כגון שמשים אדם בפיו מעלהו פותח לבו למאכל, וחד אמר, להתיר פה של מטה שמשלשל להתיר פה של עקרות שעקרה שאוכלת ממנו הרה. לתרופיון — פי' לרפואה לכל חולי לתואר פנים שיהא מראהו נאה.
<b>הערוך ערך פהגא</b>
<h2>דף ק:</h2>
לא תינשוט גילדנא מאוניה — כבר פי' בע' גלדן.
<b>הערוך ערך נשט</b>
לא תשלח גלדנא מאוניה, דלא ליזיל משכיה להבלה וכו'. ס"א גלדנא מאוזניה — פי' לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור להבלה יהיה ולא יצלח למלאכה, אלא צלי יתיה באש ואיכול ביה תרי גריצין, שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב' עוגות.
<b>הערוך ערך גלדן</b>
לא תעול דויה על לבך, דגברין גיברין קטיל דויה, הא שלמה נמי אמר "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי י"ב, כ"ה) — פי' תרג' "יגון" (בראשית מ"ב, ל"ח) דוונא, כגון "וכל לבב דוי" (ישעיה א', ה').
<b>הערוך ערך דוגב</b>
זלדקן — קורטמן, עבדקן — סכיס — פי' מי שאין שער זקנו עב אלא מפוזר רחוקין אלו מאלו הוא קורטמן כלומר ערום, מי שהוא עבדקן שזקנו עבה, הוא סכיס פי' שוטה, כדאמר (ב"ב ע"ד ע"א) כל בר בר חנא — סכסא.
<b>הערוך ערך זלדקן</b>
קרטמן — עי' בע' זלדקן.
<b>הערוך ערך קרטמן, עבדקן</b>
דאית ליה מעברתא בדקניה — פי' היכירא בזקנו כגון שחור ולבן, כולי עלמא לא יכלי ליה, דהוי ערום גדול.
<b>הערוך ערך מעברתא</b>
"כל ימי עני רעים" (משלי ט"ו, ט"ו) אלו בעלי תלמוד, "וטוב לב משתה תמיד" — אלו בעלי משנה. רבא אמר, איפכא.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
ר' ינאי אומר, "כל ימי עני רעים" — זה אסתניס — פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות. דבר מאוס קורין לו אסתניס.
<b>הערוך ערך אסתניס</b>
<h2>דף קא.</h2>
דאמר שמואל, שינוי וסת תחלת חולי מעים.
<b>הערוך ערך וסת</b>
נפקו ליה צמחי באנפיה — פי' אבעבועות פי' היינו בועי.
<b>הערוך ערך צמחגא</b>
רוקא דחמת קא חזינא הכא — פי' שידה ששמה חמת ושורה על אותו כלי של שמן שלוחשין עליו.
<b>הערוך ערך רקגא</b>
מנעו בניכם מן ההגיון — פי' מפתרון פסוק כצורתו.
<b>הערוך ערך הגגא</b>
אמר להם, בני, חמה עזה יש בעולם.
<b>הערוך ערך חםגג</b>
<h2>דף קא:</h2>
"בן נבט" (מ"א י"א, כ"ו) שניבט ולא ראה... ראה אש שיצא מאמתו, הוא סבר דאיהו מליך, ולא היה אלא ירבעם דנפק מיניה — פי' שניבט בחלום ולא ראה מה שהיה סבור. תנא, הוא נבט — הוא מיכה — הוא שבע בן בכרי.
<b>הערוך ערך נבטגג</b>
מיכה שנתמכך בבנין — פי' שנתמעך בבנין של פרעה, שהיו ישראל בונין והיו נוטלין המצרים בני ישראל כשהן קטנים ומניחין אותן בבנין במקום האבן, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, כך עושין לבני אברהם. אמר לו הקב"ה, אלו הקטנים אם מניחין אותן ויתקיימו בעולם יהיו רשעים, ואם אי אתה מאמין קח אחד מהם ותראה מה יהיו מעשיו ולקח מיכה.
<b>הערוך ערך מךגב</b>
א"ל, דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה — פי' שהיתה היא יושבת בשער ולא היה לעם מקום אחר לכנס בעיר אלא באותו השער, ומשעבדן ומביאין לה דורון.
<b>הערוך ערך אנגריא</b>
<h2>דף קב.</h2>
יצא ירבעם מירושלים יצא מפתקה של ירושלם — יצא מן הכתב הכתוב לצדיקים לעתיד לבוא שיחיו וישמחו בירושלם, כדכתיב "כל הכתוב לחיים בירושלם" (ישעיה ד', ג').
<b>הערוך ערך פתקגא</b>
"לכן תתני שלוחים על מורשת גת" (מיכה א', י"ד) אמר רב חנינא בר פפא, אמר הקב"ה לכן תתני שלוחים — כלומר שנתגרשו ממלכות, לבני דוד שהרג את גלית ולקח העיר שלו ששמה גת והורישה לכם. "בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל" — בתי אכזיב אות לביתו של דוד לאכזב למלכי ישראל — כלומר כזבנות יתהפך למלכי ישראל שכולם ילכו להבל.
<b>הערוך ערך גתגג</b>
ואני ואתה נטייל בגן עדן — פי' מהלך. "לחוג שמים יתהלך" (איוב כ"ב, י"ד) תרג' ותקוף רומא דשמיא יטייל.
<b>הערוך ערך טיילגא</b>
<h2>דף קב:</h2>
לא ידע מהיכא בעי מישרא ריפתין וחברין קרית לן, אמר ליה, ומהיכא, אמר ליה, מהיכא דגמר בישולא — פי' מוציא.
<b>הערוך ערך שרגט</b>
הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט — "ולירכתי המשכן" (שמות כ"ו, כ"ב) תר"י ולשפולי דמשכנא. "ונגוע בקצהו" (שמות י"ט, י"ב) תר"י שיפולוי, ביהושע (י"א, י"ז) "תחת הר חרמון" תרג' שיפולי טורא.
<b>הערוך ערך שפל</b>
אחאב — אח — לשמים, ואב — לע"ז — פי' אח לשון צרה, כאדם שאומר האח על צרה כמו (מגילה י"א ע"א) כל הזוכרו אומר אח לראשו, ואב לע"ז שהיה מרחם עליה כאב על בן.
<b>הערוך ערך אחאב</b>
"מחמד עיניך" מאי היא, לאו ספר תורה — בילמדנו "לך לקראת משה המדברה" (תנחומא סוף שמות סי' כ"ט). "והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו" (מ"א כ', ו') וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה. ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר "ובאו חמדת כל הגויים" (חגי ב', ז') ביקש נשים והן חמדה שנאמר "בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך
<b>במגפה]" (יחזקאל כ"ד, ט"ז) ביקש בנים והן חמדה שנאמר "והמתי מחמדי בטנם" (הושע ט', ט"ז) [הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה], ומהו "כל מחמד עיניך", דבר שהוא חמדה — זה ספר התורה, שנאמר "הנחמדים מזהב ומפז רב" (תהלים י"ט, י"א). [הערוך ערך חמדגב</b>
סבי דבהתא — "ולא יתבוששו" (בראשית ב', כ"ה) תר"י ועד כדון לא הון ידעין מה היא בהתתה.
<b>הערוך ערך בהת</b>
מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה — פי' מי שפרע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעלי שגורש ממחיצתו.
<b>הערוך ערך קןגד</b>
מנשה — שנשה יה, ד"א, שהנשי את ישראל.
<b>הערוך ערך מנשה</b>
<h2>דף קג.</h2>
שער התוך — עיי' בע' קלבאי.
<b>הערוך ערך שערגב</b>
מאי "שער התוך" — ששם חותכין את ההלכה, במלתא אמרי, זיניה הנדי תלא מרא קולבאי קולתיה — פי' הדיוט רועה קולתיה תלא.
<b>הערוך ערך קלבאי</b>
קולתיה תלא — עיין בקלבאי.
<b>הערוך ערך קלתגב</b>
"ונגע לא יקרב באהליך" (תהלים צ"א, י') — שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, כגון ישו הנוצרי — פי' שהיה מעמיד ע"ז בשווקים וברחובות.
<b>הערוך ערך קדחגב</b>
<h2>דף קג:</h2>
אמון העלה סממית — יש מפרשין רנייטילא כלומר ביטל העבודה והיא חרב ועלו עליו סממיות, וי"מ, שצירטא. "והלטאה" (ויקרא י"א, ל') תרג' ירושלמי סממיתא.
<b>הערוך ערך סממית</b>
גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל וכו' — פי' לגימה — טעימה.
<b>הערוך ערך לגם</b>
<h2>דף קד.</h2>
למה לא מנו אחז, שהיה לו בושת פנים מישעיה, שנאמר "שדה כובס" (ישעיה ז', ג') כובש כתיב, — דכבשינהו לאפיה.
<b>הערוך ערך כבסגב</b>
אובלי דקצרי — מוסבר בע' אבל. אובלא דקצרי סחף רישיה ליה — פי' שלשל דיקולא בראשו.
<b>הערוך ערך סחףגא</b>
<h2>דף קד:</h2>
כמדומין אנו שאדונינו בן קלסתרא של מלך הוא — פי' הוא קוסטינר שבע' קס והוא שר הטבחים.
<b>הערוך ערך קלסטרא</b>
"לוא אליכם כל עוברי דרך" (איכה א', י"ב) אמר רבה א"ר יוחנן, מכאן לקבלנא מן התורה — פי' שרגילין העולם לומר איני אומר כנגדך הרעה שהוקרה לי, דקאמר לוא אליכם, כלומר לא יבא עליכם כפורענותי.
<b>הערוך ערך קבלגג</b>
דורשי רשומות אמרו, "לי גלעד" וכו' — פי' פסוקים הרשומים.
<b>הערוך ערך רשם</b>
דורשי רשומות אמרו, "לי גלעד לי מנשה" (תהלים ק"ח, ט') לי גלעד — זה אחאב שנפל ברוחות גלעד וכו'.
<b>הערוך ערך גלעד</b>
<h2>דף קה.</h2>
אמר רב, תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא. א"ל נביא לישראל, "אבותיכם שחטאו איה הם". א"ל, "ונביאים הלעולם יחיו" (זכריה א', ה').
<b>הערוך ערך אבא</b>
בלעם — בלע עם — פי' שיעץ עצות לבלע עם ישראל. פ"א, בלעם — בלא עם — פי' שאין לו חלק עם ישראל. פ"א, בלא עם שיצא ממקומו ומעמו והלך לעם אחר אל בלק.
<b>הערוך ערך בלעם</b>
משל לב' כלבים שהיו בעדר אחד והיו צהובין זה לזה — "וכעסתה צרתה" (ש"א א', ו') תרג' ומצהבא לה.
<b>הערוך ערך צהבגג</b>
כרכושתא ושונרא עבדו יומא טבא מתרבא דביש גדא — "החלד והעכבר" (ויקרא י"א, כ"ט) תרג' ירו' כרכושא ועכברא.
<b>הערוך ערך כרכשתאגא</b>
<h2>דף קה:</h2>
מ"ט לא רכיבת סוסיא, אמר להו, אשראי ברטיבא — פי' כשהעשב לח דרך בני אדם להשליך שם הסוסים.
<b>הערוך ערך רטבגב</b>
אימת רתח, בג' שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא.
<b>הערוך ערך כרבלגא</b>
כל שעתא אית בהו שורייקי סומקי — עיי' בע' כרבל.
<b>הערוך ערך שרייקא</b>
<h2>דף קו.</h2>
לכין אספר — כבר פירשנו בע' אספר.
<b>הערוך ערך לכין</b>
"וצים מיד כתים" (במדבר כ"ד, כ"ד) מאי צים. אמר רב, לכין אספר — פי' אותו מלכות צים נקרא לכין אספר. ובתשובות פי' לא כך הוא אלא לגיון אספור. מחנה של רומיים שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין.
<b>הערוך ערך אספר</b>
בוא ואשיאך עצה, עשה להן קעילין והושיב להן זונות. ס"א, קלעין.
<b>הערוך ערך קעילהגא</b>
וצרצור יין העמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יין העמוני — פי' ראש הלגין שדומה לראש הרמון.
<b>הערוך ערך צרצרגא</b>
גמלא דאזל למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזוהי מיניה.
<b>הערוך ערך גמלגב</b>
מסגני ושליטי אדיין לגברי נגרי — פי' זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם מתחילה נביא ולבסוף קוסם. נגרים — חרשים, וי"א, נגדים מושכי הספינה.
<b>הערוך ערך סגן</b>
<h2>דף קו:</h2>
ת' בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר — פי' משנה ידועה היא בפ' ד' באהילות (מ"א) מגדל שהוא עומד באויר, ופירושו, תיבה ארוכה כמגדל תלוי בחבלים. פירוש אחר, ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות.
<b>הערוך ערך מגדלגא</b>
מגדל הפורח באויר — פי' כיון שיצא דואג ואחיתופל לתרבות רעה, לא אדכרינהו רבנן לבעייהו ולא פירשו לטעמייהו.
<b>הערוך ערך אויר</b>
זתים שכבשן בטרפיהן — פי' זו המשנה בעוקצין, וראש הפרק הוא, זתים שכבשן בטרפיהן — טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה (עוקצין פ"ב מ"א) והיה אומר לתלמידיו הויות דרב ושמואל קחזינא הכא — כלומר הלכה קשה היא וצריכה יגיעה כמו הויות דרב ושמואל כולהו תנויי בנזיקין הוה — פי' באותן הדורות לא היו יגעים אלא בדברים הקשים, אבל השאר פשוטים היו להם ולא היו צריכין לטרוח בהן. פי' אחר, זתים שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפיהן — שהן חוץ לקדירה לא טימא למה שבקדירה. האשה שכובשת ירק בקדירה ותולה ממנה ירק חוץ לקדירה ונגע בה שרץ אין מטמא למה שבקדירה. מתנינן בעוקצין י"ג מתיבתא — פי' י"ג אפי. ס"א, מתיבתין ומפרשין עניינים.
<b>הערוך ערך זת</b>
זתים שכבשן בטרפיהן — פי' בע' זית. פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבשגב</b>
מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא — כבר פירשנו בערך זת.
<b>הערוך ערך מתבתא</b>
<h2>דף קז.</h2>
אבר אחד יש באדם — פי' ויקם דוד מעל משכבו שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, שהיה משמש מטתו אפילו ביום שיהא שבע מאותו מעשה כדי שלא יתאוה לאשה אחרת, נתעלמה ממנו הא דר' יוחנן דאמר, אבר אחד יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע, כלומר כל זמן שאין אדם מונע עצמו מתשמיש המטה ומשביע האבר הוא רעב ולהוט אחריו ביותר, ואם מרעיבו שאינו משביעו ביותר הוא שבע ואינו להוט אחר אותו מעשה.
<b>הערוך ערך אברגב</b>
מאי "זמותי בל יעבר פי" (תהלים י"ז, ג'), אמר דוד לפני הקב"ה, זממא נפלה בפומא דמאן דסני לי ולא אמרית כי האי מילתא בחנני ה' ונסני.
<b>הערוך ערך זמםגב</b>
ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה — כלומר באה אצלו קודם זמן בישולה באיסור שהיתה אשת איש כשבעלה, היינו דכתיב "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד" (תהלים ל"ח, י"ח). פי' פגה כדכתיב "התאנה חנטה פגיה" (שה"ש ב', י"ג) והן פירות שלא נתבשלו באילן וטמנו בתבן להתבשל בחמות התבן להיכשר לאכילה.
<b>הערוך ערך פגגב</b>
למה דוד דומה, לסוחר כותי — פי' שמוכר פרגמטיא שלו ומחזר על הלוקח להוסיף לו פרוטה, כך דוד בתחילה שגיאות, ולבסוף מנסתרות, ואח"כ גם מזדים. במדרש תהלים (שו"ט י"ט) הכותים הללו יודעים לסבב על הפתחים ואומרים, רבוני הב לי בצלא, יהיב ליה, אומר לו, בצלא בלא פיתא נסיב ליבא, יהיב ליה. פתא וכו'.
<b>הערוך ערך סחר</b>
<h2>דף קז:</h2>
אבן שואבת תלה לה לחטאת ירבעם — פי' אבן ששואבת הברזל ומושכתו אצלה שם לנגדו של עגל ירבעם ושאב את העגל והעמידו באויר.
<b>הערוך ערך אבן שואבת</b>
עיניה טרוטות — פי' שעפעפיו סגורות ואינן פתוחות אלא מעט.
<b>הערוך ערך טרטות</b>
<h2>דף קח.</h2>
"לא ידון רוחי באדם לעולם" (בראשית ו', ג') לא דין ולא רוח — כלומר לא חיין ולא נדונין. ד"א, שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה — ובב"ר פכ"ו אין הרוחות נדונות לפני לעולם. ד"א, בשעה שאחזיר רוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן.
<b>הערוך ערך דןגא</b>
תניא, ר' יוסי בן דורמוסקית אומר, אנשי דור המבול לא נתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים — כלומר הלכו אחר עיניהן.
<b>הערוך ערך גלגלגה</b>
כולן חזרו בתשובה חוץ מתלשמי — פי' עוף ולא חזר בתשובה אלא רבע הכל, כדגרסינן בפ' אלו טרפות בגמ' סימני העוף (חולין ס"ב ע"ב) ח' ספיקות הן, חוגה, חובה, סוגה, והורניגא, ותלשמי, ומרדא.
<b>הערוך ערך תלשמי</b>
<h2>דף קח:</h2>
יש לנו מין עוף אחד ואליתא שמו — פי' מין חיה שהיה מכבה את האש וכיון (שגלו)
<b>שבאו] נסתלק. [הערוך ערך אליתא</b>
ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות ברזל שאנו מחפין את הקרקע — פי' כמו עששיות של ברזל והן חתיכות של ברזל ויש מפרשין אותו מלש' "ברזל עשות" (יחזקאל כ"ז, י"ט).
<b>הערוך ערך אשיות</b>
יש לנו מין אחד ועוקוב שמו, ואמרי לה, עקוש שמו — פי' שהוא מין ספוג ושואב את המים ואנו מניחין אותו על ראשינו לבלוע המים. פ"א, עקוב שמו — שמעקב את הגשמים.
<b>הערוך ערך עקוב</b>
"שבעה שבעה איש ואשתו" (בראשית ז', ב') אישות לבהמה מי אית לה — פי' בשביל שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם.
<b>הערוך ערך איש</b>
עשה לך תיבת עצי גפר. מאי גפר, רב אמר, אדרא. דבי ר' שילא אמרי, זבליגא. ס"א זמליגא ואמרי לה, גולמיש — ותרג' "גפר" — קתרוס. פי' אדרא כשמה הוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים רבים.
<b>הערוך ערך אדרגא</b>
זמבליגא — כבר פירשנו בע' אדר.
<b>הערוך ערך זמבליגא</b>
"תחתיים שניים ושלשים" (בראשית ו', ט"ו) תחתיים — לזבל, אמצעים — לבהמה, עליונים — לאדם.
<b>הערוך ערך תחת</b>
ת"ר, שלשה שימשו בתיבה וכולן לקו, ואלו הן, עורב, וחם, וכלב. כלב — נקשר, עורב — רק, חם — יצא ממנו כוש שלקה בעורו. וישנו בע' פחם.
<b>הערוך ערך קשרגא</b>
יהא רעוא דתיקוש ותינוק ולא תמות היינו דאמר איוב "ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים" (איוב כ"ט, י"ח) — בב"ר פ"כ "ותקח מפריו ותאכל" (בראשית ג', ו') הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול, הה"ד וכחול ארבה ימים. אלף שנים הוא חי בסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי.
<b>הערוך ערך חלגג</b>
אייתיה קודשא בריך הוא לאברהם ואותביה לימיניה, בזק בהון עפרא והוו חרבי, בזק בהון גילי והוו גירי — פי' לשון פיזור.
<b>הערוך ערך בזק</b>
<h2>דף קט.</h2>
לסיפטיה — פי' ספטא — קמטרא בל' משנה ובל' ישמעאל ספט.
<b>הערוך ערך ספט</b>
אויר מגדל משכח את תלמוד — פי' מגדל שעשה נמרוד קאמרינן, כיון שמרדו בהקב"ה ובנו אותו להכעיס מי שישן באוירו משכח תלמודו.
<b>הערוך ערך אויר</b>
אמר רב, אויר מגדל משכח את התלמוד. א"ר יוחנן, בבל ובורסיף סימן רע לתורה. מאי בורסיף, — בור שפת — ובב"ר "ויפץ ה' אותם" (פל"ז) א"ל, מן הדין אתר את, א"ל, מן בורסיף. א"ל, לא כן אלא בולסיף "כי שם בלל ה' שפת" פי' בע' חצצרת.
<b>הערוך ערך ברסיף</b>
נותנין עיניהן בבעלי ממון. ומפקידין אצלן אפרסמון, ומניחין אותו לבית גנזיהן, ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב, שנא' "ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר" (תהלים נ"ט, ז', ט"ו) — פי' שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו, כדכתיב "נכאת וצרי ולוט" (בראשית ל"ז, כ"ה) ותרג' שעף וקטף ולטוס.
<b>הערוך ערך אפרסמון</b>
<h2>דף קט:</h2>
תומי — פי' שום.
<b>הערוך ערך תםגא</b>
נקטיה גבך עד דקדחה — פי' עד שיגדילו אזניו.
<b>הערוך ערך קדחגד</b>
דיפדע — פי' מכה של ברזל.
<b>הערוך ערך פדע</b>
<h2>דף קי.</h2>
כל דחמי לה דהיא שלחא ערטיל עמיץ עינוי ואזיל — פי' כמו "עוצם עיניו" (ישעיה ל"ג, ט"ו).
<b>הערוך ערך עמץ</b>
כל הנחלק על רבו — כאילו נחלק על השכינה וכו'.
<b>הערוך ערך חלקגב</b>
אקלידא — וגם כן פי' בע' קו"ף.
<b>הערוך ערך אקלידא</b>
וכולהו אקלידי וגופלי דגולדא. ס"א, אקלידי דקופלי דגלדאי — פי' קלידי — מפתחות, קופלי בלעז קנטרו, גילדא — עור... פי' מפתח בל"י קלידי.
<b>הערוך ערך קלד</b>
אחוי ליה תרי ביזי דהוי נפיק מבי חוטרא דקוטרא מביניהו. ס"א, אזלי וחזאי ההיא ביזתא דסליק תננא מיניה.
<b>הערוך ערך בזגה</b>
אייתו גבבא דעמרא וטמשיה במיא — "וטבלת פתך בחומץ" (רות ב', י"ד) תרג' וטמישי סעדיך בתבשילא דאיתבשל בחלא.
<b>הערוך ערך טמש</b>
שקלי גבבא דעמרא ואמשיתיה במיא וכרכתיה עילוי לונכא. ס"א עילוי רומחא — פי' לשון לעז לנצא — רומח.
<b>הערוך ערך לנך</b>
ואמרי הכי, משה אמת ותורתו אמת והן בדאין.
<b>הערוך ערך בדגה</b>
<h2>דף קי:</h2>
פתיא — ובב"ר פ"ח "וארא בפתאים" (משלי ז', ז') אלו השבטים. א"ר לוי, בערביא צווחין לינוקא פתיא. ס"א, פנטי והוא לשון לעז.
<b>הערוך ערך פתיאגב</b>
<h2>דף קיא.</h2>
חבל על דאבדין ולא משתכחין — פי' ווי לאבידה שלא נמצא כמותה אחר שנאבדה, כלומר שלא נמצא כאבות.
<b>הערוך ערך אבד</b>
<h2>דף קיא:</h2>
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך — פי' בגמ' בנים שפרקו עול שמים מצוארן. פ"א, בל יועילו.
<b>הערוך ערך בליעל</b>
החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום — הרי אלו מצילין — פי' שיירא של חמרים ושל גמלים.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
<h2>דף קיב.</h2>
שיער נשים צדקניות מהו וכו' עד לא צריכה דתלו בסיכתא — פי' אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שער מנשים אחרות ומשימה על ראשה שנראה כמו שהוא שערה.
<b>הערוך ערך פאהגא</b>
<h2>דף קיג.</h2>
חיאל שושביניה דאחאב היה, אזל אליהו ואחאב למישאל ליה טעמא וכו'.
<b>הערוך ערך שאל</b>
מסר ליה אקלידא דמטרא — פי' מפתח בל"י קלידי.
<b>הערוך ערך קלד</b>
